פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כא:ז

ר' יהודה ור"נ. בילקוט תהלים י"ז הגי' בהיפך ובילקוט כאן כמו במדרש כאן. ודעת ר"י מכפל ל' וישלחהו ואח"כ ויגרש עפ"י מדה יו"ד שני גירושין וישלחהו בעולם הזה ויגרש בעוה"ב וכדלקמן בדברי ר' יוחנן כבת כהן ור"נ סובר שמ"ש וישלחהו כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ט' וישלחהו לתקן כהוראת תיבת שלח שהכוונה לתקן איזה דבר לעשות או להביא וכמ"ש חז"ל שלא אמרה תורה שלח לתקלה. ומ"ש ויגרש כמ"ש לקמן סימן ח' כבת ישראל שנתגרשה וכמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ח' בסופה פלוגתא דרב וזבדא בן לוי בלשון זה הקשה עליו וריתה עליו וריתה פי' נוח וכמ"ש חגיגה ריש פרק אין דורשין רתוי לו שלא בא לעולם. פי' נוח לו:

אני בצדק. פשט הכתוב שדוד אומר אני בצדק שאני עושה אזכה לחזות פניך לחזות בנועם פניך במחזה הנבואה. אשבעה בהקיץ תמונתך לא בחלום. וא"כ מ"ש פ:יך ותמונתך בכפל לשון ולמה אמר בהקיץ שמשמעו אחר השינה היל"ל ביום. ועוד שפניך משמע פנים ממש ותמונתך משמע תמונה של פנים ולא פנים ממש. על כן דרש תמונתך אותו שנברא בתמונתך ע"פ מדה ט' כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ובהקיץ פי' אחר השינה. וכמ"ש הקיצו ורננו שוכני עפר וכמ"ש ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וזהו בהקיץ ע"פ מדה י"ז על תחית המתים ואז אשבעה מכל טוב עוה"ב. וכמ"ש מה רב טובך אשר צפנת וכו' וכמ"ש בתפלת שבת שבענו מטובך וכמ"ש שבענו בבוקר חסדך היינו בעוה"ב שהוא בוקר וכן אשבעה בהקיץ מדה ט' כאלו כתוב מטובך על פי מדה י"ז כנ"ל:

אני מצדיקו מאותה גזירה. פירוש מאמר זה קשה מי הוא האומר כן אם דוד אמר איך שייך שיאמר אני מצדיקו וכי בו תלוי ואם הש"י אמר אני בצדק אני מצדיקו ואיך יפורש אחזה פניך וכן אשבעה אך באמת נראה לי שמ"ש אני בצדק פי' שדוד אומר שבצדק דינו של אדם אז אחזה פניך תמיד. אשבעה מטובך בהקיץ תמונתך בהקיץ אדה"ר וכנ"ל. והמדרש בא לרמוז על מ"ש לעיל פרשה זו סימן א' באותה שעה ונצדק קודש באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזירה באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו ושם שייך לומר אני מצדיקו מאותה גזירה שהש"י אמר פסוק זה ונצדק קודש וכאן מעתיק אותו לשון שאמר לעיל לעורר שכוונה אחת לשני הדרשות. ועיין לקמן פר' ל"ד סימן י"ד בא אדם:

אמר ריב"ל. בא לפרש וישלחהו ה' אלהים בשני שמות רחמים ודין כמו שיצר אותו ברחמים ודין כך שלחו ברחמים ודין וכמ"ש לעיל פר' י"ב סימן ט"ו שמשתף לו מדת רחמים שיוכל לעמוד:

הא אדם. דורש תיבת האדם שהה"א מיותר ודורש נוטריקון הא אדם בלשון תמיה איך לא יכולת לעמוד:

דרש ר' יהודה. ויק"ר פר' כ"ה סוף סימן א' והכוונה שאצל אדם כתוב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד וגו' והיה כל זה בשביל האדם כמ"ש בהדיא בברייתא דל"ב מדות מדה י"ג ומדה י"ז וצווהו מצוה אחת בנטיעה שנטע למענו ולא המתין במצוה זו שעה אחת. כמ"ש ויק"ר פר' כ"ט סימן א' וש"נ. וז"ל בט' נצטוה ביו"ד עבר ובערלה כתיב ונטעתם כל עץ מאכל שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל וממתינים. אדם לא המתין בנטיעותיו ובניו ממתינים. ואדם לא נצטוה אלא על אחת מנטיעותיו ולא שמר וישראל על כל נטיעותיהם ושומרים: