פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כא:ה

דרש ר' פפוס. שי"ר פסוק לסוסתי ושם איתא דר' פפוס דורש כיחידו של עולם ור"ע דורש כאחד ממלאכי השרת ורבנן כמ"ש ר"ע כאן שני דרכים. וא"כ מ"ש כאן ורבנן צ"ל ר"י בר"ס וצריך להקדים דברי רבנן לדברי ר"י בר"ס כי רבנן דפליגי עם ר' פפוס ור"ע תנאים היו ור"י בר"ס אמורא וכמ"ש הגירסא שם וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה הרי שהיו תנאים ומ"ש כאן דייך פפוס צ"ע למה. ע"כ נראה עיקר כגירסת שי"ר שם וכאן נתחלפו השמות של כל הדיעות דר' פפוס סובר כיחידו של עולם והשיב לו ר"ע על שכתוב ממנו לשון רבים דייך פפוס ע"כ דורש ר"ע כאחד ממלאכי השרת וחכמים חולקים על שניהם שהרי מפורש שהש"י אמר כן ואיך יאמר כאחד ממנו על המלאכים על כן דורשים על ב' דרכים ור"י בר"ס דורש כגבריאל:

שנתן המקום לפניו ב' דרכים. כי לדעת שניהם יקשה שאיך יאמר הקב"ה על עצמו או על מלאכי השרת כאחד ממנו. גם מ"ש כאחד ממנו ומ"ש לדעת טוב ורע הם ב' כ"מ כמבואר בסימנים הקודמים. על כן דורשים על פי מדה ל"א ומדה י"ז כאלו כתוב הן האדם לדעת טוב ורע היה כאחד ממנו. ופירושו שהאדם נתתי לפניו ב' דרכים וכמ"ש בפרשת נצבים בסופו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וזהו הן האדם לדעת טוב ורע והמדרש הוסיף את דרך החיים ואת דרך המות כלשון הפסוק הנ"ל ומ"ש כאחד ממנו פירושו כאחד משני הדרכים היינו דרך המות וכמ"ש הגי' בשי"ר שם ובירר לו דרך המות וכאלו כתוב הן האדם בראתיו לדעת שני דרכים טוב ורע חיים ומות היה כאחד משני הדרכים כבורר לו דרך הרע והמות. ומ"ש ממנו פירוש מעצמו שנטה אחר דעתו ושכלו ואחר עיניו ע"כ בחר דרך המות שלא נטה למצות ה' וכמ"ש בסמוך מני' ובי':

כגבריאל. ויק"ר פר' כ"ו סימן ה' וש"נ ולמדו חז"ל שהוא גבריאל ממ"ש בדניאל ח' ט"ו ואבקשה לדעת בינה וכתוב שם. גבריאל הבן להלז את המראה. ובדניאל יו"ד כתיב ואראה איש אחד לבוש בדים וכו'. דניאל איש חמודות הבן בדברים וכו' ובאתי להבינך. היינו לקיים מ"ש גבריאל הבן להלז את המראה. הרי בהדיא שמ"ש לבוש הבדים הוא גבריאל. התבונן ביושר הדברים. וכתוב אצלו איש אחד וכאן כתוב כאחד ממנו הרי שהוא גבריאל. גם דורשים גז"ש שכתוב ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וכתיב והאיש גבריאל אך הראיה שהבאתי מפשט הכתוב חזקה היא וראוי לסמוך עליה:

לבוש הבדים. כן כתוב ביחזקאל ט' יו"ד וכן בדניאל יו"ד י"ב שנראה תמיד בלבוש אחד ונקרא על שם לבושו. ומאחר שצריך ללבושים כדרך האדם הלא דרך האדם לשנות לבושים ואיזה סימן נתן בלבושו אצל יחזקאל ואצל דניאל שהיה בערך שבעים שנה אחר יחזקאל. על כן דרש דלבושיה מני' ובי' ע"כ אינם משתנים לעולם שהוא תמיד לבוש בדים. ומרומז כאן במ"ש כאחד ממנו. כאחד היינו מ"ש ואיש אחד בתוכם לבוש בדים. ומ"ש ממנו באותו המלאך שלבושו ממנו. כי גם אצל מיכאל כתוב והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בסוף דניאל והיה יכול לדרוש כאן במיכאל וכמו שדרשו בריש ברכות על אחד מן השרפים זה מיכאל מפסוק אחד השרים הראשונים אך כאן דורש תיבת ממנו כנ"ל על הלבושים. ואדם נדמה בגדולתו כגבריאל ולא לענין הלבושים ועי' עוד שמ"ר פרשה י"ז סימן ה':

כיונה. דכאן כתוב כאחד ואצל יונה כתוב ואלישע קרא לאחד מבני הנביאים וכו' כל הענין שכל מה שמבואר בפרשיות של מעשה יהוא ובניו הכל היה על ידי יונה בן אמיתי וכמ"ש סדר עולם פרק י"ח בהדיא על שמפורש במלכים ב' י"ד כ"ה אצל ירבעם בן יואש בן יהוא הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד וכו' כדבר ה' אלהי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמתי. הרי פירש במקום אחד שהיה יונה ומזה נלמוד שכל מה שכתוב בפרשיות יהוא ובניו שדיבר ה' עליהם היה הכל על ידי יונה ע"פ מדת דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו ואותו קרא אחד מבני הנביאים ודורש גז"ש שמ"ש כאן כאחד ממנו על יונה. ובאיזה ענין נדמה ליונה על זה דורש מה זה בורח אף זה בורח כמפורש בתהלים קל"ט (שמדבר באדם הראשון כמ"ש לעיל ריש פר' ח') אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח וזה היה אחר ששב בתשובה אך מתחלה ברח כמ"ש ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים הרי מפורש שברח וכמו יונה על שלא רצה לקיים דברו ורצונו ושליחותו ברח מכבודו כך אדם ברח מכבודו ונתחבא וכששב בתשובה הודה ואמר ואנה מפניך אברח:

לא לן בכבודו. פירושו שלא נשאר בכבודו לעולם. כמ"ש אצל יונה ויהי דבר ה' אל יונה שנית. ודרשו בריש מכילתא שנית ולא שלישית איני חפץ בנבואתך. והובא בפסיקתא רבתי פר' כ"ט סי' ה' עי' מש"ש ובילקוט ירמיה ל"ו. וכן אדה"ר כמ"ש לעיל פר' י"ב בסימן ו' כר' יוסי:

כאליהו. סובר שמ"ש הן האדם היה היינו קודם החטא. ומ"ש כאחד ממנו פי' כאחד מיוחד שבאדם היינו אליהו שהוא לבדו מבחר הברואים כמלאך ה' שלא מת ועלה חי לשמים וכן האדם נברא על תנאי זה שיחיה לעולם:

היא דעתיה דר' ברכיה בשם ר' חנין. היינו ר' חנינא הנ"ל. כי מי שסובר כיונה אם כן מה שכתוב הן האדם היה הוא אחר החטא. אך רבי ברכי' שדורש כאליהו סובר שמ"ש הן האדם היה היינו קודם החטא. ולשון המדרש כשרוצה לומר שהולך לשיטתו אומר הוא דעתיה כמו שכתוב לעיל פר' י"ד סוף סי' יו"ד היא דעתיה דר' חנינא וכו':

כיון שנטלה ממנו. פי' כשנברא עם צלעתו ביחד קודם שנטלה ממנו נקרא אדם וכמ"ש ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. וכמ"ש לעיל פר' זו סימן ב' בשם פר"א כשהיה לבדו נקרא אדם. וכשנטלה ממנו אשתו נקרא הוא איש והיא אשה. שמאחר שלכל הדעות הנ"ל לא יתכן לישב מ"ש כאחד ממנו כפשוטו ע"כ דורש ע"פ מדה י"א הן האדם היה כאחד כשנקרא אדם היה כאחד. ותיבת ממנו שייך למטה. ממנו לדעת טוב ורע על פי מדה ט' מדרך קצרה כשנלקחה ממנו צלעתו. וכמ"ש ויקח אחת מצלעותיו וכמ"ש הצלע אשר לקח מן האדם וזה ממנו ואז נעשה לדעת טוב ורע שהחטיאה אותו: