פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כ:ו

מעולם לא נזקק הקב"ה. כאן חסר ריש המאמר שהוא עיקר השייך לכאן וה"ג ירושלמי סוטה ריש פרק ז' ר"י בשם ר"א בר"ש ומ"ש כאן ר' אליעזר בר סימון ט"ס וצ"ל ר' אליעזר בר' שמעון. לא מצינו שדיבר הקב"ה עם האשה אלא עם שרה בלבד. והא כתיב ואל האשה אמר. ר' יעקב דכפר חנן ע"י תורגמן וכו' וע"ש. והיינו ע"י אדם שלא היה תורגמן אחר בעולם:

להשיח עם האשה. הנה מצאנו שהיו כמה נשים נביאות שדיבר ה' עמהם. אמהות נביאות היו וכן חנה ודבורה שאמרה הלא צוה ה' אלהי ישראל. אך הענין בזה שהנביאים הם שדבר ה' עמהם. ונראה להם בשביל ישראל. אבל שיהיה עסוק עמהם בשביל עסקי עצמם זה לא מצאנו אלא באבות שדבר עמהם בעסקי עצמם ג"כ. אך לא הנשים האמהות שלא דיבר עמהם על צרכי עצמם. רק עם שרה לבד שדבר עמה בצרכי עצמה. כמ"ש ויאמר לא כי צחקת. ועיין לקמן סוף פר' מ"ח וש"נ ומבואר כי שם מקומו:

שם ה' הדובר אליה. אצל הגר כתיב:

ויאמר ה' לה. אצל רבקה כתיב ותירץ שאמר לה ע"י שם בן נח שהיה נביא. וכמ"ש וישכון באהלי שם. ואיתא בתד"א שהיה נביא ד' מאות שנה וכמ"ש ותלך לדרוש את ה':

הרבה ארבה. כמ"ש לעיל בסימן ה' שקללתו של הקב"ה יש בו ברכה וכן כאן. קללתו בלשון מרובה רומז לברכה וכמ"ש בסוף פרשת וירא הרבה ארבה את זרעך וכן כאן מ"ש הרבה ארבה. הכוונה את זרעך. ופירושו כשיהיה עצבונך והרונך כמנין הרבה. אז ארבה את זרעך. והיינו שבעה חדשים שלמים למנין שס"ה של חמה והחצי היינו קפ"ב יום וחצי ועוד חודש ל' יום הרי רי"ב ועוד יותר אלא על שאינו יום שלם אינו חושב אותו:

ר' הונא אמר. מאמר זה צ"ע עיין מ"כ:

בעון קומי ר' אבהו. פירשתי לעיל פר' י"ד סימן י"ב:

לעולם אין האשה. במ"ר פר' י"ח סימן כ"א. וע"ז רמז רש"י כאן במדרש שהביא המ"כ ועיבוריהם גימטריא הריון. וז"ל המדרש שם. ובגמרא נדה ל"ח ויתן ה' לה הריון גימטריא רע"א. ומ"ש הן ועיבוריהן שאין העיבורים שוים תמיד:

חייא בר אדא. ירושלמי יבמות פרק ד' הלכה י"א. ושם הגירסא ר' חייא בר אשי. וכן בירושלמי פרק א' דנדה:

ואני מתירא שמא תיצון. שם בירושלמי הגי' ואנא בעי מרבעתה עד לא תצטנן פי' כי החמור בטבעו קר לו תמיד. ובעת הלידה הקרירות סכנה וצריך פעולה לחממה ולכך היה טרוד אמר לו ומה איכפת לך פי' אם היה זמן הלידה ידוע דווקא היום יש בידך לחקנו. אך מאחר שמוספת או פוחתת בי"א יום א"כ טרדתך בחנם כי לא תדע לתקן. וא"כ בהכרח שתסיח דעתך שלא תהיה טרוד בחנם. ולא גרסינן אמר לו ב' פעמים. שהכל דברי רב המה. וכן הוא בילקוט כאן דלא גריס אמר לו. והקשה התלמיד לרב הלא כתוב הידעת עת לדת יעלי סלע תספר ירחים תמלאנה הרי שיש עת קבוע לבהמות וחיות. והשיב רב בדקה יש עת והיעלה דקה היא. אבל בגסה אין עת וחמור גסה היא. והקשה התלמיד לרב והא בקורת של אנטנינוס. בקרת פירושו שוורים ובקרים. וכן הוא בירושלמי הגי' שוורים ולפי מ"ש כאן צ"ע שהרי זה ראיה לדברי רב שהרי בקרים גסה היא וע"כ יש שילדו בזמן זה. ויש שילדו אחר זמן. ואפשר שאין זה דברי התלמיד אלא סתמא דמדרש שמקשה על רב. שהיאך אמר דווקא י"א יום שהרי כאן יש שילדו בזמן זה וזה בזמן אחר ולא בי"א יום. ובקרים גסה היא והקושיא גם על התלמיד. אך בירושלמי מעשה זו קודם שהקשה והכתיב הידעת. והקושיא כנ"ל איך אתה אומר י"א יום דווקא. ותירץ רב בטהורה אין שיעור ידוע ובטמאה גסה יש שיעור ידוע י"א יום וחמור גסה היא וכנ"ל:

עצבונך זה צער העבור והרונך זה צער העדוי. לפי תרגום אונקלוס עדוי הוא הריון. וכמו שתרגם כאן והרונך ועדוייכי והערוך בשם התרגום יונתן והרונך ועדונייכי. אך כאן במדרש לא יתכן לפרש כן שהרי אמר בהדיא עצבונך זה הריון. א"כ עדוי אינו הריון ועל כרחך שכוונתו על ווסת נדות וכמו שהביא הערוך בערך עד ז' ממ"ש לקמן פר' מ"ח אחרי בלותי היתה לי עדנה. ופירש המדרש שם עדנה ווסת נדות. וכמ"ש בתרגום יונתן שם. עדנה עידויין. וא"כ קשה מאד למה הוציא המדרש תיבת והרונך מפשוטו לפרש עצבונך על ההריון והרונך על ווסת. הלא הדבר בהיפך. שהווסת קודם העיבור. ע"כ נראה לי ברור שצריך להפוך הגי' עצבונך זה צער העדוי. היינו הווסת. והרונך זה צער העיבור וכן הוא בהדיא עירובין דף ק'. אדר"נ פרק א' וכן בפר"א סוף פרק י"ד:

בעצב זה צער הנפלים. הוא צער שאחר העיבור שהול"ל תלדי בעצב ומדלא קאמר כן ש"מ תרתי על הנפלים ועל הלידה:

בנים זה צער גידול בנים. כי תיבת בנים מיותר כי תלדי משמע בנים ובנות. ודורש עפ"י מדה כ"ב כאילו כתיב בעצב תלדי בעצב בנים שעפ"י מדה ט' פירושו בעצב תגדל בני' או עפ"י מדה כ' אא"ע על הלידה שהוא מיותר ת"ע על הגידול (או שמלת תלדי כולל ב' ההוראות לידה ממש ול' גידול כמו יולדו על ברכי יוסף שתרגומו ורבי יוסף):

לגיון אחד. אעפ"י שמגדלו בע"כ שלא בטובתו אף על פי כן אינו מרגיש בצערו כ"כ כגידול התינוק. אפילו בארץ ישראל שהזול והשובע מצוי לפי שצער גידול התינוק מרובה וטיפולו קשה: