פירוש מהרז״ו על בראשית רבה ב:ה

רבי אבהו אמר. בא ג"כ לדרוש על שלא אמר ל' בריאה בתוהו ובוהו וחושך. ותלה רק בארץ ולא בשמים. שבא לרמוז על מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים. שצפה בתחלת הבריאה. שזהו תכלית הבריאה שבעבור זה לברא העולם. וכמ"ש כי יודע ה' דרך צדיקים. וס"ד ודרך רשעים תאבד פי' ע"פ מדה ט' שיודע ואוהב דרך צדיקים שיתקיימו ויחיו לעד ויהיו כעץ שתול. שמבואר בפסוקים הקודמים. שמאחר שאמר אצל הרשעים תאבד. הרי בהיפוך אצל הצדיקים יתקיים. ויודע דרך רשעים שיאבדו ולא יקומו במשפט כמ"ש בפסוקים הקודמים במזמור זה. והכל גלוי לפניו. ותיבת יודע נמשך גם לסיפא דקרא. ע"פ מדה כ"ב וזהו מ"ש כאן צפה הקב"ה במעשיהם של צדיקים ובמעשיהם של רשעים. וכן היה בראשית הבריאה. יע"ז בא הרמז בפסוקים אלו. תוהו ובוהו וחושך. על מעשיהם של רשעים עיין לעיל פר' זו סי' ג' ובפר' א' סי' ו' ולקמן פר' ג' סי' ח':

אבל איני יודע באיזה מהם הוא חפץ. שהצדיקים אומרים שהם העיקר ובהם חפץ. כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה. וכדומה. והרשעים אומרים שהם העיקר ובהם חפץ. כמ"ש במלאכי סוף פר' ב'. כל עושה רע טוב בעיני ה'. ובהם הוא חפץ. וזה גלה כאן והכריע במ"ש. וירא אלהים את האור כי טוב. שאינו חפץ רק באור. ועיין לקמן פר' ס"ח סי' ח' ויק"ר פר' ל"ד סי' ח' בלשון זה והפירוש בכל המקומות באופן אחד כנ"ל וכדומה הרבה:

בית המקדש בנוי וחרב. עיין לקמן פר' נ"ו סוף סי' יו"ד. וש"נ:

לנטוע שמים וליסוד ארץ. וס"ד ולאמר לציון עמי אתה. שזה עיקר נטיעת שמים וארץ כשיאמר לציון עמי אתה. פי' שיבנה ציון ויכוננה. ויכניס את עמו לשם. ובנין ציון הוא בנין בית המקדש. ובמ"ש והארץ היתה תוהו ובוהו. בא לרמוז על חורבן בהמ"ק כמ"ש בירמיה ד'. שהתנבא על חורבן ישראל ובית המקדש. אמר את הארץ והנה תוהו ובוהו. ובמ"ש ויאמר אלהים יהי אור רומז על בנין שלעתיד כמו שאמר לציון קומי אורי כי בא אורך. וכן כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה והיינו בציון ובבהמ"ק: