פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יט:ה

ר' יוסי בר זמרא. לקמן פר' ס"ה סימן י"ג ובקהלת רבה פסוק ברבות הטובה. ושם איתא ר"א בשם ר"י ב"ז ובקהלת רבה שם הגירסא נאמרו בגואי תאנה דסובר שאותו האילן תאנה היתה כמו שכתוב לעיל פר' ט"ו סימן ז' דר' יוסי סובר שהיה תאנה ואפשר שהוא ר' יוסי בר זמרא דכאן והמעיין שם ושם המאמר באריכות. יראה ויבין שאין כוונת המאמר לספר סגולות של עץ הדעת דייקא אלא סגולות ושלימות כל מאכל טוב של מטעמים. שהרי הביא שם ראיה ממטעמים של יצחק שלא היה אצלו הסגולה של ראיה אלא של טעם והשכלה ומביא ראיה. שהסומים אינם שבעים. הרי שבסגולת כל מאכל מדבר. ומצא ג' סגולות אלו רמוזים בפסוק זה. ופי' כשראתה האשה שיש בענין עץ הדעת שלימות הסגוליים לכל מאכל טוב אז אכלה ממנו. ומ"ש יפה לעינים פי' שמלבד שהוא טוב טעם ומשביע צריך שיהיה עוד גם נחמד למראה עינים שאז שבע ונהנה ממנו. ומ"ש ומוסיף חכמה פי' שכל מאכל טוב יש לו סגולה זו שמיישב הדעת והחכמה מתוספת בו ואם בעל רוח הקודש הוא רוח הקודש שורה עליו ע"י טוב טעם אם אוכל במדת צדיקים והראיה מיצחק שמה שצוה להביא לו מטעמים כדי שישרה עליו רוה"ק ויברך אותו:

ותקח מפריו ותאכל. היל"ל ותקח פריו ותאכל. מפריו משמע ולא הפרי עצמו. ע"כ דרש שלקחה מה שבתוך הפרי. והיינו שסחטה ענבים ועיין לעיל פר' ט"ו סי' ז':

בישוב הדעת. בא לדרוש מ"ש ותתן גם לאישה עמה ויאכל. וזה יקשה מאד דבשלמא האשה היה לה פיתוי הנחש אחר טענות רבות. אך איך נתפתה האדם בנתינה לבד. והאיש קשה להתפתות וכמ"ש לעיל ריש סימן ג' בשם הפר"א ע"כ דורש ר' שמלאי שהאשה פיתתה אותו בדברי ישוב הדעת ומרומז כאן במ"ש ותתן גם לאישה עמה ויאכל ופי' ע"פ מדה ט' שע"י דברים רבים השתדלה שיהיה שוה עמה בדעה אחת ולא יתפרד ממנה כי לא יועיל לו כלום ועיין לקמן פר' כ' סימן ח' ושם מבואר:

הטליס. פירש בערוך ובמוסף ערוך. אדם יחידי ובדד. ואיך תהיה עמי יחד שאתה תהיה כמלאך ואני בת תמותה אני בתאוה ואתה בלא תאוה. וא"כ לא תצליח חברתנו רק באופן שתדמה ותשוה אלי וכל זה נכלל במ"ש עמה שישווה לה:

מיללת עליו בקולה. לעיל פר' י"ח סימן ד' ולקמן פר' כ' סימן ח' כנ"ל ושם מפורש. ועיין ד"ר פר' ד' סימן ה' באריכות:

גם רבוי. ותתן גם לאישה עיין ילקוט כאן ועיין סנהדרין דף ק"ח באופן אחר הובא בילקוט איוב כ"ט:

וכחול ארבה ימים. ורישא דקרא ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים וכי מה ענין החול אצל הקן. ועוד איך אמר שירבה ימים כחול אשר לא ימד ולא יספר ואיך יחיה יותר מכל האדם אשר על פני האדמה. ע"כ דרשו שמ"ש וכחול. אינו על חול הים. אלא על עוף ששמו חול ויגיד עליו ריעו מרישא דקרא. ואומר עם קני אגוע היינו קן של עוף. ואיזה קן. בא ופירש וכחול ארבה ימים קן של עוף חול ומאחר שאין שייך לומר על איוב קני שאין זה שייך אצל אדם כלל דורש עפ"י מדה כ' אא"ע לאיוב ת"ע לקנו של העוף חול הנ"ל ומ"ש עם קני אגוע פי' שעם הדבר שנמצא תמיד בקן דהיינו ביצים שלו כמ"ש כי יקרא קן וכו' או ביצים. וזה עם קני אגוע רמז שמשתייר בו כביצה כמו שנולד תחלה מהביצה כך אח"כ חוזר ומתגדלת ומאחר שאמר כחול ארבה ימים שמדמה אריכות ימיו כחול. הרי זה בא ללמד ונמצא למד. עפ"י מדה י"ב שהחול מרבה ימים. ומאחר שבא ללמד על האדם ונמצא למד ממנו. ולא בא לסתום אלא לפרש ולא נוכל ללמד עליו שיחי' יותר מהאדם נמצא שהוא אלף שנים שלא מצינו מי שחי יותר ממשותלח. ואילו אמר תחלה וכחול ארבה ימים ואח"כ עם קני אגוע היינו אומרים שתחלה חי ואח"כ הוא גוע עם קנו ואינו חי עוד. אך מאחר שאמר תחלה עם קני אגוע ואח"כ וכחול ארבה ימים משמע שמאריך ימים אחר שגוע עם קנו. וכמה הוא חי עם קנו וגוע ילמוד סתום מן המפורש שמ"ש עם קני הוא סתום וכחול ארבה ימים מפורש שלא יתכן יותר מאלף שנים שהרי למוד מאדם כנ"ל א"כ מ"ש עם קני אגוע הוא ג"כ אלף שנים וכן הוא תמיד שחי אלף שנים ומשתייר בו כביצה היינו שמחמת רוב ימים הוא מתקטן עד כביצה וחוזר וחי אלף שנה ומתקטן כביצה. וכן תמיד גויעתו בא לו מקנו על ידי אש שהורגתו. וצ"ע מנין לו שע"י אש. וטעם פלוגתתם לר' ינאי משמע עם קני אגוע שהקן עוזר שיגוע. היינו ע"י אש של קן כנ"ל. ולר' יודן משמע ליה שהגויעה היא מעצמו שגוע בקנו: