פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יט:א

כתיב כי ברב חכמה. והענין בזה שכל מה שאדם מתחכם יותר בדברי עולם ומבין במנהג בני אדם. ורוצה לתקן ואינו יכול מרבה כעס וגם כל שהוא מוסיף דעת והשכל והחכמה מתוספים בו וגופו נחלש ומוסיף מכאוב טבעי. והעיקר אם רוצה להעמיד על חכמתו נגד חוקי התורה שמוסיף מכשול וקלקול כמו שמביא ראיה משלמה המלך:

צינה עליו. פי' צינה של עולם מזיק לו או חמה של עולם ומ"ש חמור אפילו בתקופת תמוז קריר ליה היינו שטבעו קר תמיד. אבל אינו מתפעל מצינת העולם ואינו מזיקו:

אין ת"ח צריך התראה. כי ענין התראה הוא שאם אדם רוצה לעבור עבירה. יודע שהדבר אסור ויענש על זה אלא שתאותו עומדת בפני ידיעתו ומסתרת אותה ואינו מרגיש בה. וכשמתרים בו בני אדם מחזקים כח ידיעתו שירגיש בה ויפרוש מן החטא. ואם אינו פורש הרי שנתגבר עליו יצרו כל כך עד שאבד דעתו ממנו וזה ראוי לעונש אך ת"ח שעוסק בתורה שהתורה מעוררת ומחזקת כח ידיעתו שעושה בו רושם יותר מרושם ההתראה. ע"כ אינו צריך התראה כי אם יתגבר כח היצר על כח התורה גם ההתראה לא תועיל:

כלי פשתן הרקים. כי בגד לבן הכתם ניכר בו יותר ומתקלקל כן המוסיף דעת מכשול קטן ניכר בו:

הארבליין. הערוך גורס מארכל בכ"ף והביאו בערך ארכל. והמ"ע הביא ראיה שיש עיר ששמה ארכל. ויש להביא ראיה לגירסת ארבל. כמ"ש כשוד שלמון בית ארבאל:

שחנא. ופי' בערוך שחן בלשון ישמעאל משאוי. וכן החכם לפי חכמתו החשבון והדקדוק עליו עיין כתובות דף ס"ז סוטה דף י"ג וכל דרשה זו כמ"ש כאן ערום מכל על כן ארור מכל:

דקרטים. פירש במ"ע בלשון יוני בעל שתי רגלים. ובלשון רומי זקוף וישר ועומד עיין לקמן פר' כ' סימן ה' שאחר הקללה כתיב על גחונך תלך הרי שקודם לזה היה זקוף מדלא קאמר על בטנך. והיה משמע שתחלה היו לו רגלים כבהמה וחיה ואח"כ על בטנו. אבל על גחונך משמע שתחלה לא היה גחון אלא עומד:

אפיקורס היה. לנסות את האדם נברא בריה בשכל גדול ועקום שאינו מסכים על דרך אמת וטועה במושכליו כפי דרך הדמיון הכוזב וכפי הרצון משולח ושובב:

כגמל היה. מתוקן לכל משאות כבידות ומאחר שהיה ערום מכל חית השדה וגם היו לו רגלים וא"כ היה בו צורך גדול לפרקמטיא שהרי עם כל הבהמות כששולח פרקמטיא צריך שילך אדם עמהם אך עם הנחש שהיה בו דעת וגם בעל כח היה יכול לשלוח בו בעצמו בלא אדם. ונראה שתפס לשון הגמל כי הגמל יש לו צואר ארוך וזקוף למעלה עם הראש וכן הנחש היה כצד הפנים של גמל. והגמל מין חיה רמ"ש בסוף סדר שמיני וגם הנחש מן חיה היה כמ"ש לעיל סוף פר' ז' וכמ"ש כאן מכל חית השדה: