פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יח:ה

תני גר שנתגייר והיה נשוי אחותו. ירושלמי יבמות פרק י"א הלכה ב':

אותבין ליה והא כתיב וגם אמנה אחותי בת אבי. וס"ד אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. הרי שעיקר האיסור אם היתה בת אמו אך בת אביו אין איסור:

אמר להן בשיטתן השיבן. פי' שבאמת לא היתה לא בת אביו ולא בת אמו כי אם בת אחיו בת הרן כמ"ש לקמן סוף פר' ל"ח בהדיא. אך כאן אמר להם לפי מה שאמרו הם ולמה אמרתי אחותו וסברו אחותו באמת וא"כ אמר שקר לגמרי. ע"ז השיבן שלא היה שקר גמור שמצד האב יש לו קרבות עמה שהרן היה אחיו מצד האב ולא מצד האם שמ"ש אחותי פירושו קרובתי:

אתיב להון ר"מ ע"כ וכו' עד את אמו. וס"ד ודבק באשתו. ואיזה היפך הוא זה. וכי אינו יכול לקחת אשה והוא בבית אביו ואמו. ולא יעזוב אביו ואמו אלא על כרחך הפי' כשרוצה ליקח אשה יראה שלא תהיה לא בת אביו ולא בת אמו. מקשי לרבנן. ופשטו ליה פי' ותירצו לו דה"פ שיעזוב ליקח אשה שסמוכה לו מאביו ומאמו. ובהווה מדבר שדעתו קרובה יותר לאחות שהיא מן האב ומן האם יחד. ורוב אחים ואחיות של שניהם ועיקר האיסור על שהיא בת האם ועיין בירושלמי גירסא אחרת ואני באתי לישב גירסת המדרש:

ויקח עמרם וכו' לאשה. וחז"ל לשיטתם כמ"ש שמ"ר פר' א' סימן י"ט שיוכבד בת לוי ממש אחות קהת ועמרם בן קהת נמצא יוכבד דודתו. ולא יתכן לומר שהיתה דודתו מן האב ולא מן האם. שהרי בהדיא אמרו בפר"א פרק ל"ו ופרק ל"ט שבנותיו של יעקב נשי בניו היו וכל זרעו של יעקב אחיותיהם ושאר בשרם נשאו כדי שלא יתחתנו בכנענים. הרי שהיתה דודתו מצד האב ומצד האם. ודודתו ערוה היא וכמ"ש בהדיא בפרשת עריות דודתך היא ואף שהיה יכול להקשות יותר שהרי כולם לקחו אחיותיהם ותאומותיהם. אך זה אינו מפורש. ומקשה מפסוק מפורש וכן הוא לקמן פר' פ"ב סוף סימן ח' שתאומותיהם נשאו השבטים. וע"ז אמר ר"ש בריה דר"א שאפילו כבני נח לא עשו שלהם נאסר האחות והם נשאו אחיות. ועיין בירושלמי ואם כן הקושיא לתרוייהו. ותירצו דלעולם יעזוב את אביו ואת אמו כדקאמרת לר' מאיר בת אביו או בת אמו. ולרבנן בת שניהם יחד. ומבני יעקב אין קושיא כלל שיעקב נביא ועפ"י הדבור עשה שהרי נולדו תאומותיהם לזווג להם. הנה פירשתי המדרש כפי הגירסא שנמצא במדרש. ובדברי חז"ל בהדיא. אך באמת אין הגירסא ברורה כל כך. וגם בירושלמי איתא עוד פלוגתא אחות אביו וקיים דברי ר' מאיר ר' יודא אומר אחות אמו מאם יוציא. אחות אמו מאב יקיים וכו' וע"ז מקשה מיוכבד ע"ש:

השני חייב משום בעולת בעל. כוונת המדרש על הפסוק. הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. שאינו תלוי רק בבעל הראשון:

ומנין שאין להם קידושין. בירושלמי ריש קדושין ושם הגי' הרי למדנו וכו'. מהו שיהא להם ר' יודן בן פזי ור' חנן בשם ר"ה רבא דציפורן או שאין להם או ששניהם. ובאו לפרש הבעיא:

דופרין. דו שנים. פורין כתובה:

אשר שלחה. לשוב לקחתה לאשה:

תני ר' חייא. לשון הירושלמי מלתא דר' חייא רבה אמרו כנענים לא היו להם גירושין שאם גרשה באיזה אופן שיהיה אינה מגורשת ואין כאן אשר שלחה:

בכל ספר מלאכי כתוב. בירושלמי שם הגי' כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל בישראל נתתי גירושין. ר' חנינא בשם ר' פינחס בכל הפרשה כתיב ה' צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל ללמדך שלא יחד הקב"ה שמו בגירושין אלא וכו' כנ"ל. ופירוש המאמר מבואר בפירושי על ל"ב מדות מדה ט"ז באריכות. והכוונה בקיצור שבמקום זה שמדבר בגירושין שנשאו נשים עמוניות כמפורש ולא גרשו נשותיהם ופירשו מהם. והוכיחם הנביא כי שנא שלח אם שנאת אותה שלח אותה כדין התורה בגט כאשר צוה ה' אלהי ישראל וכאן במדרש חסר תיבת בגירושין ע"כ אין פירוש למאמר:

וזאת שנית כו' שנית לשטים. כמו שבשטים נשאו בנות מואב ועמון ומדין וכן כאן כי לפי פשוטו אין כאן אלא דבר אחד שעזבו נשותיהם והם היו בוכים לפני המזבח. ואיך אמר שהם עשו שנית שמשמע שאותו דבר עשו פעם שנית ע"כ דרשו חז"ל שנית לשיטים:

מאן קביל מהם. פי' איזה דבר אקבל. וכמ"ש שם מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. פי' אתם מקריבים קרבנות ומנחות על המזבח. ונשותיכם סובבים את המזבח ובוכים על החמס שאתם עושים להם איזה דבר אקבל אם הקרבנות או בכי הנשים:

משגזלת וחמסת. כמ"ש וכסה חמס על לבושו שגזלו מנשותיהם בגדיהם וכלי חמדתם ונטלו יפים שהוליכום כל הדרך מבבל לא"י בחמה ונתפחמו פניהם:

והיאך עבידא. פי' איך אתה דורש כך ומאין למד ולשון הירושלמי מה טעם: שנאמר ודבק כו' פי' שילדו בנים: