פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יג:ו

ושקולה כתחיית המתים. ירושלמי ברכות פרק ה'. על משנה מזכירין. תענית דף ז'. ד"ר פר' ז' סימן ו'. שמ"ש בזה כתוב בזה ע"כ הם שקולים שהפלא של ירידת גשמים שקול כפלא של ת"ה שבענין תחיית המתים כתוב היתה עלי יד ה'. ובענין גשמים כתוב פותח את ידך. וכן פתיחה:

ירונו יושבי סלע. תירגם יונתן ישבחון מיתיא כד יפקון מבתי עלמוהי. ובגשמים כתיב פקדת ארץ ותשוקקה רבת תעשרנה. ואח"כ כתוב יתרועעו אף ישירו:

ר' חייא בר אבא אמר גדולה מת"ה. גירסא זו לא יתכן שהרי סובר בריש הסימן ששקולה כת"ה ע"כ בהכרח במקום אחד צריך לשנות שם האמורא. ופירושו שטובתו וחסדו מתפשטת יותר מת"ה:

אחד שאל. בד"ר פר' ז' שם איתא את ר' יוחנן בן זכאי. ובמדרש תהלים קי"ז איתא ריב"ח:

הריעו לה' כל הארץ. כאן דרש מסמוכין ובמדרש תהלים קי"ז דריש לה מפסוק כל גוים אשר עשית יבואו ויכבדו לשמך כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. ואין נפלאות אלא גשמים. שנאמר ועושה נפלאות עד אין חקר. הנותן מטר ע"פ האדמה:

בהמה מבקשת תפקידה. פי' כשהקב"ה מברך בגשמים ותבואה. מברך גם ברכה זו של רבוי בהמות. שבעת שהעמקים יעטפו בר בעת הזה לבשו כרים הצאן. ובמדרש תהלים שם קי"ו יליף מפסוק הקודם. פקדת הארץ ותשוקקה. תן לה תשוקתה רבי אומר תן לה תאוותה כמ"ש ואל אישך תשוקתך: