פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יב:ה

כי ששת ימים. עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם. ופסוק זה שמות כ' הרי שגם הים הוא עיקר העולם. ועיין כל זה בירושלמי חגיגה פרק ב' סוף הלכה א'. וא"כ הרי כמו שיש תולדות לשמים וארץ. כך יש תולדות לים. ואעפ"י שכאן לא כתב תולדות אצל הים. שהרי הוקשו בפסוק כי ששת ימים עשה ה'. ודרשה זו עפ"י מדה י"ז וע"פ היקש כנ"ל:

הארץ בראשון כב"ה. לעיל סוף פר' א' וש"נ:

וג"ע. עיין לעיל פר' י"א סימן ט' וש"נ ומבואר. ובפר"א פרק ג' איתא שג"ע נברא קודם לעולם:

חמה ולבנה ומזלות. כמ"ש את המאור הגדול וכו' ואת המאור הקטן וכו'. ואת הכוכבים וכו'. והכוכבים היינו מזלות:

מים בשלישי. הנה המים נבראו בראשון כמ"ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים. אלא שהכוונה על הים. שבשלישי אמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ונעשה הים כמ"ש לעיל פר' ה' סימן ב':

עופות ודגים ולויתן. כי גם עופות יש בהם חלק מים כמ"ש חז"ל עופות מן הרקק נבראו. ולויתן כמ"ש ויברא אלהים את התנינם הגדולים. וכמ"ש לעיל פר' ז' סימן ד'. ועכ"ז אמר אלה תולדות השמים והארץ. וה"ה לים שהוקש לשמים וארץ כנ"ל:

שני דברים הן עיקר ברייתו. והים בכלל הארץ הוא:

ונגמרה מלאכתו ברביעי. והם התולדות הכתובים. וכמ"ש בירושלמי. והוציאו תולדות ברביעי:

שמים בראשון. כמ"ש לעיל סוף פר' א':

ותוצא הארץ עיקר ברייתה. כי הארץ בעצמה גוף דומם. ועיקר חיותה וצורתה הוא כח הצמיחה שלה. ואח"כ החי כמ"ש תוצא הארץ נפש חיה ואח"כ המדבר הוא האדם. שנברא מן האדמה:

ואדם עליה בראתי. וכי לא נברא עליה אלא אדם אלא שפירושו שזהו גמר מלאכתה וצורתה האמיתי ואז נגמרה: