פירוש מהרז״ו על בראשית רבה י:ו

בר סירא. לשון רש"י במדרש בר סירא אמר וכל צבאם. הרבה דברים אתה רואה. וסבר מה הניי' יש בהם אף הוא בכלל יתרונו של עולם. בהם הרופא מרפא את המכה. הרוקח מרקח מרקחתו. וכתב בן סירא. אלוה העלה סמים מן הארץ. כנ"ל להגי' דברי רש"י המשובשים מאד. והכוונה. שבן סירא לא דרש פסוק זה. אלא שהוא אמר כן בספרו. וחז"ל דרשו עפ"י זה. הפסוק וכל צבאם. ומקומם לקמן סי' ז' (ובשם ס"א כתב. בר סירא אמר וכל צבאם אלוה העלה סמים כו'):

העלה סמים מן הארץ. לפרש וכל צבאם מלשון רצון כנ"ל ע"פ מדת ממעל. ועי' מ"כ. ובכל עשב ובכל ברי' יש רצון ותועלת. לרפואות. וזהו בצבא ארץ. וכן בצבא השמים. כמ"ש ר' סימון שצבא השמים משפיעים בעשבי הארץ. לכך קרא אותם בלשון צבא. ולא בלשון חיל וכדמתרגם. וכל חיליהון. וגם כלל צבא השמים והארץ בצבא אחד. במ"ש צבאם:

לשון שוטר. ע"פ מדת ממעל שעושה פעולת שוטר. שמכריח נקיים הדין של השופט. וכן חוקות שמים. מכריחים את העשבים שיגדלו:

מעדנת את הפירות. נ"ל שפירושו מלשון וירד אליו אגג מעדנות. שפירושו מלשון קשר שהיו ידיו קשורות. וכאן התקשר מעדנות כימה. פירושו שכימה קושרת הגידים ותהלוכות היניקה של כל העשבים ופירות וזהו שאמר וכסיל מושך בין קשר לקשר ונכלל בזה ג"כ מלשון עידון והמתקה. שנותן טעם בפירות:

התוציא מזרות. פירוסו מזלות וכפירוש הב' במ"ר פר' יו"ד בסי' ח' שהרי"ש והלמ"ד מתחלפין. ולכך החליף לכתוב מזרות לרמז על הקשרים הנ"ל. ופסוק זה סמוך יפסוק הקודם. וממזר הוא מלשון אריגה כמו מוזרות בלבנה. ועל כן נקראו מזרות שטווין ואורגים גידי העשבים והפירות. ועיין ערוך ערך מזור: