פירוש מהרז״ו על בראשית רבה א:ה

רב הונא בשם בר קפרא. כן הגירסא גם בילקוט תהלים ל"א ר"ה בשם ב"ק. אך לא יתכן גירסא זו שהרי ב"ק סבירא ליה שמותר לדרוש במעשה בראשית כמ"ש לקמן פר' זו סימן יו"ד וגם בסוף סימן זה עצמו. ר"ה בשם ב"ק אמר אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו וכו'. אך מאחר שכתוב מפורש מותר לאומרו ולדורשו דסבירא ליה כר' ישמעאל בירושלמי חגיגה ריש פרק אין דורשין דפליג אדרשה דריש סימן זה שפוגם דמאחר שכתוב בתורה אין זה פוגם. וכן הוא בהדיא בירושלמי הנ"ל דדרשה זו של תאלמנה רב אמרה דסבירא ליה דפוגם גם אם דורש במה שמפורש בקרא בהדיא. וכן מצאתי במדרש תהלים מזמור ל"א רב אמר כל שנותן בה פגם אל יראה באותה טובה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והדברים סתומים ומתבארים ע"פ דברי הירושלמי והמדרש. שרב סובר הדרשה זו של תאלמנה הכתוב בתהלים ל"א דס"ל דפוגם כמ"ש כאן לפיכך אל יראה באותה טובה הכתוב בפסוק הסמוך מה רב טובך. ומזה ג"כ ראיה שרב הוא בעל דרשה זו ולא ר"ה בשם ב"ק:

תאלמנה שפתי שקר. וס"ד הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז. וסמיך ליה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואם כפשוטו דקאי על דוד שקלל לשונאיו שמדברים עליו רעה איך קורא לעצמו צדיק כמו ששאלו בברכות ד' על פסוק כי חסיד אני איך קורא לעצמו חסיד ומהו לשון עתק הול"ל רעה. והול"ל הדוברות על יראיך. כמ"ש בפסוק הסמוך. ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אא"ע לדוד תנהו ענין לצדיק חי העולמים שדוברים עליו ומגלים דברים שהעתיק וכיסה והעלים מהם (ומ"ש צדיק חי העולמים רומז בלי ספק לסוד המקובלים למידת צדיק) ובזה הם מבזים כבודו ואינם יראים ממנו וזהו ע"פ מדה ט' ועפ"מ ממעל שמאחר שאמר אחריו אשר צפנת ליראיך הרי שבפסוק הקודם אינם צופנים ומגלים. שאינם יראים ומבזים לכך מקלל למגלים. ומברך לצופנים מדה כנגד מדה:

אתפרכן אתחרשן אשתתקן. צ"ל ביו"ד יתפרכון יתחרשון ישתתקון. כי בלשון ארמית העבר בא בא' והעתיד ביו"ד וכאן שבא לקללם צ"ל בעתיד. וכמ"ש בפ' ויקהל יביאה את תרומת ה' מתורגם ייתי ית אפרשותא. הביאו את תרומת ה' מתורגם אייתיאו ית אפרשותא וכן הגירסא בירושלמי הנ"ל ובילקוט תהלים שם וברש"י במדרש ביו"ד:

יתפרכון. פי' הערוך ענין קשירה וז"ל בערוך ערך פרך ג' בריש בראשית רבה. אתפרכן המד"א והנה אנחנו מאלמים אלומים וכאן לא הובאו הפסוקים על נכון. ומ"ש יתחרשון היינו שלא ישמע ולא ידבר כי סתם חרש שדברו חז"ל אינו לא שומע ולא מדבר. ופשוטו של תיבת תאלמנה לא משמע אלא אלם בלבד. וזהו כוונת המדרש מ"ש ישתתקון כמשמעו אלא שע"פ גז"ש דורש על חרש ועל קשירה ג"כ:

אשר צפנת וכו'. בא להוכיח מפסוק שני על פסוק הראשון שמדבר בדורשין במעשה בראשית שפירוש הפסוק השני אשר צפנת. ולא אמר אשר הכנת. לדרוש מדת ממעל ומנגד. צפנת ליראיך הצופנים ויראים לדבר עתק שהם יזכו לטוב הצפון. ולא הדוברים על צדיק עתק ואינם צופנים. ובוזים מוראו. וזהו ובוז. שהם לא יזכו לטוב הצפון על שהם בוזים מוראך. ומ"ש בגאוה ובוז פי' על שמגלים צפונותיו שלא כרצונו ומצותו ואין זה אלא בעבור שמתגאים ביצרם כדי לעבור על מצותו כי כל שעושה שלא כתורה נקרא מתגאה ומבזה:

העולם הזה נברא מתוך תוהו ובוהו. אע"פ שמפורש בתורה. אעפ"כ אסור לדרוש בזה כך דעת רב. ובירושלמי הגירסא העוה"ז היה מים במים אינו פוגם אתמהה. ושם איתא דר' יהודה בן פזי ובר קפרא חולקים על רב וסוברים שמותר לדרוש שהיה העולם מים במים. העתקתי לשונו לקמן בסימן הסמוך. וזהו מ"ש ר"ה בשם ב"ק. וכמ"ש לרמי סימן יו"ד: