פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:כד

היה ר"מ אומר. סוטה ח' א' ושם הגירסא ר' אומר ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ז' וכל סימן זה נדרש ע"פ מדת מנגד:

בסאסה בשלחה פירש רש"י בגמרא באותה סאה עצמה וכו' ע"ש:

אין לי אלא דבר שהוא סאה. פי' מדה גדולה והכוונה עבירה גדולה:

כי כל סאון סואן. בישעיה כ"ז כתוב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל וגו' הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה וגו' וזה מדבר במפלת אשור שבמכה שהכה לישראל הכהו הש"י מדה כנגד מדה וזהו בסאסאה בשלחה תריבנה כמו ששלח הוא שלוחים לחרף את הש"י כמ"ש ביד מלאכיך חרפת את ה' וכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור זהו המדה הגדולה של חטא אשור ועונשו וכך היו כל פרטי מפלת אשור מדה כנגד מדה וזה מרומז במ"ש ישעיה ט' בדומה ממש לפסוקים של פרשה כ"ז הנ"ל כי את עול סובלו ואת ממה שכמו שבט הנוגש בו החיתות כיום מדין כי כל סאון סואן ברעש וגו' כי ילד יולד לנו בן נתן לנו. וכנגד מ"ש כאן שבט הנוגש בו החיתות אמר שם הכמכת מכהו הכהו וכנגד מ"ש כי ילד יולד לנו אמר שם הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (דומה למ"ש ישעיה יו"ד אחר מפלת אשור ויצא חוטר מגזע ישי ושלשה הפרשיות דומים ושוים) וכנגד מ"ש כאן כי כל סאון אמר שם בסאסאה בשלחה תריבנה וכאן אמר והיתה לשרפה מאכולת אש היינו מ"ש ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וכאלו כתובים כל הפרשיות במקום אחד ועל מ"ש שם בסאסאה בשלחה אמר כאן כי כל סאון סואן על מדה קטנה שכן דרך הנוני"ן בסוף התיבה להקטין הענין כידוע. ועל שתיבות סאון סואן קשים במשמעותם דורשים מלשון סאה ומדה קטנה כנ"ל. ודו"ק מאד בפסוקים שהביאו חז"ל ממקומות שונות ודרשום יחד כי ענינם אחד:

פרוטות. דברים קטנים ודקים שאין להם מדה ומשקל ומנין שנחשבים לדקדוק החשבון של עונות לצרפם יחד וזה אחת לאחת למצוא חשבון מלשון כשתמצי לומר כשתמצה עומק הענין:

בנוהג שבעולם. דרשה אחרת היא ואינו מדברי ר"מ והדרשה היא בקוה"ר דף ק"ד ב' פסוק זה ושם הגירסא נכשל באצבע קטנה ויצאה ממנו טפת דם מקצת הנפש ככל הנפש:

עד אחד. אפילו דבר אחד מחשבין לו:

היא השקתו. לעיל ריש סי' ט"ו:

שם בה פנים. כדלעיל ריש פר' זו שהקב"ה צר צורת העובר דומה לצורת הנואף לפרסמו ורש"י בגמרא שם בסוטה פי' באופן אחר ואני פירשתי כאשר מצאתי במדרש מפורש:

פרסמה בגלוי. במה שעובר על הבעל רוח קנאה לעשות לה כל התורה הזאת:

במשאון. היינו בחושך כמ"ש אמש שואה ומשואה ופי' מי שמכסה דבר רע ושנאה בסתר תגלה רעתו בקהל ועדה לפרסמו:

אמרו סדום. עי' ביד"מ ועי' ב"ר ריש פר' ל"ו:

ר"י בן דורמסקית. ב"ר פר' ל"ב סי' ז' מכילתא פסוק כי גאה גאה כל מאמר זה:

ויהי בנסעם מקדם. וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם:

הבה נבנה לנו עיר. פן נפוץ על פני כל הארץ ונפרע מהם בלשון הבה ובהפצה כמ"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ע"פ מדת ממעל ומנגד:

פרץ נחל מעם גר. שפרצו שלא יעבור גר בנחל שלהם וס"ד הנשכחים מני רגל שבקש לשכח הרגל של הולכי דרכים ושל עניים מבינותם לפיכך לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל שאנשי סדום היו יושבים שליו ושאנן נכון למועדי רגל כנגד הנשכחים מני רגל:

ישליו אוהלים לשודדים. ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו שעל שהיו שלוים ובטוחים והרגיזו בזה האל לפיכך הביא האל את ידו עליהם כנ"ל:

עון סדום אחותך. גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' עד ואסיר אתהן כאשר ראיתי היינו מ"ש בתורה ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו' ע"פ מדה י"ז:

כל הבן הילוד. היאורה תשליכוהו כנגד מרכבות פרעה וחילו ירה בים:

אז נלחמו מלכי כנען. שופטים ה' י"ט כ' וס"ד בצע כסף לא לקחו:

מן שמים נלחמו. הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא:

שמשון מרד בעיניו. מכילתא שם פסוק כי גאה:

ויבאו כרמי תמנתה. היל"ל ויעברו דרך כרמי תמנתה ואיזה ביאה היה להם שם כי ביאה שייך אם בא למחוז החפץ ע"כ דרשו שבאו אביו ואמו לשם בכוונה למחוס החפץ להוכיחו על ידי כרמי תמנתה שזרועות כלאים וכן פלשתים ובנותיהם היו נואפות וממזרות:

בז' מקומות כתיב לא תתחתן בם. צ"ע שלא מצאתי אלא במקום חחד בסוף ואתחנן פרשת כי יביאך ובהכרח לפרש שעל שכתוב בפרשה ונשל גוים רבים מפניך החתי והאמורי וגו' שבעת גוים רבים ועצומים וגו' ולא תתחתן בם וגו' כאלו כתוב שבע פעמים ולא תתחתן בם על שבעה גוים ופלשתים בכלל ז' אומות הם כמ"ש בהדיא ביהושע י"ג ב' זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתי וכן בשופטים ג' ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל חמשת סרני פלשתים וזהו ומ"ש ר' אבין לאסור ז' עממים פי' שמ"ש בז' מקומות היינו על ז' עממים כנ"ל ויותר נראה לי לפרש שמ"ש בז' מקומות כתיב לא תתחתן בם פי' שבז' מקומות בתנ"ך נזכר איסור זה היינו הא' אברהם שצוה לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. ב' שצוה יצחק ליעקב בסוף תולדות לא תקח אשה מבנות כנען. ג' בשמות ל"ד ט"ו ט"ז ולקחת מבנותיו וגו'. ד' בסוף ואתחנן לא תתחתן בם. ה' יהושע כ"ג ז' לבלתי בא בגוים וגו'. ו' מ"א י"א ב' מן הגוים אשר אמר ה' אל ב"י לא תבואו בהם וגו'. ז' עזרא ט' י"ב בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תשאו וגו':

וכה הוא אומר הכן. וכאן הוא אומר כן כי מה' הוא והרי מפורש בתורה לא תתחתן בם כנ"ל. לזה תירץ אם ללצים הוא יליץ שעל שהסכים שמשון ליקח אשה מפלשתים ולעבור על דברי תורה בדרך שאדם רוצה מוליכים אותו שביקש הקב"ה ליפרע מפלשתים ע"י תואנה וביד שמשון ואם היה שמשון עומד בנסיון היה הש"י עוזר ליפרע מפלשתים שלא ע"י נשיאת אשה מהם באיסור כי לענוים יעזור בדרך טובה וחן אך מאחר שהסכים שמשון לחטא בזה עזר לו הש"י שתהיה התואנה מפלשתים באופן זה כרצונו:

שנשתלש בחטא. בתמנת ובעזה ובנחל שורק ואע"פ שאשה של תמנת היה דרך נשואים עכ"ז עבר על לא תתחתן בם:

היתה ראויה. ע"פ מדת ממעל שהשם מורה על המעשה:

שנתאווה לדבר טמא. לזנות נתלו חייו בדבר טמא המכתש אשר בלחי של החמור:

זכרני נא. עי' ב"ר פר' ס"ו סי' ג' ופר' ע"ג סי' ד':

הוא מתאוה. שהרי גם בבית האסורים היה טוחן ומזנה ולא שב בתשובה:

העבר לי מקל. מדכתיב והמישני את העמודים וגו' ואשען עליהם היינו בזכות משענת ומטה שלא נתגאה בשררתו ולא גבה לבו מאחיו שישמש עם אחד מישראל והש"י עובר על פשע לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשירים:

מקץ ימים לימים. אשר יגלח כי כבד עליו ושקל שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך וששער ראשו גרם לו שמרד במלך וסקלו באבן שגרם כמ"ש אצל שמעי ויסקל באבנים לעומתו:

כי נדר נדר עבדך. היינו נדר נזיר כמ"ש איש כי יפליא לנדור נדר נזיר שמאחר שלא היה מגלח כי אם אחת בשנה עד שכבד עליו הרי שלא היה רשאי לגלח שערו היינו ע"כ שהנדר היה נדר נזיר עולם וכמ"ש נזיר דף ה' א':

משום כבוד. שאין זה כבוד לכהנים משרתי ה' שיהיו מנוולים בשערם וכן בני מלך ג"כ איכא משום כבוד וא"כ מ"ש מקץ ימים לימים היינו מחודש לחודש וכמ"ש עד חודש ימים במדבר י"א כ'. וגירסת הגמרא משום כובד ה"נ איכא כובד פי' שאצל הכהנים כתיב ופרע לא ישלחו היינו ל' יום ולא פירש למה לא יגדלו יותר ולמוד מאבשלום שהיה מגלח משום כבד כמ"ש כי כבד עליו ואבשלום למד מכהנים על שלשים יום כנ"ל ולקמן פר' יו"ד סי' ה' ודעת ר' יוסי מאחר שמצינו שמשום כבוד שבת מגלחים בכל שבוע וא"כ בני מלכים שיש בהם ג"כ מפני כבוד היה מגלח ג"כ אחת לשבעת ימים ומ"ש מקץ ימים לימים כמ"ש כמה פעמים בתורה שבעת ימים:

כחרובית גגולה. ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ח' ובירושלמי פאה פרק ז' מדרש שמואל פר' כ"ג ופר' כ"ז ופי' כאילן גדול של חרוב שגדל כמין שער בשרשרות הרבה בדים בדים וכן אבשלום. יכול ככידון כרומח שהוא גבוה ודק ואין זה יפוי לאדם ע"כ בהכרח שהיה ג"כ בעביו כפי ערך גבהו היינו כחרובית שהוא גבוה ועב ועשוי בדין:

כורתא דחרוב. ובירושלמי פאה הגירסא בירתא דחרובתא ופירושו הבור והגומא שהחרוב נטוע בו כמו עוגיות של גפנים ועי' עוד במ"כ:

נפתחה מערה מתחתיה. ונפל בתוכה והיה שם מת ונפל לתוך גלגל עינו בנקב של גלגל עינו שכבר נרקב העין ועצם הגולגולת עדיין היה קיים ונפל לתוכה ואבשלום היה קבור במערה כמ"ש ש"ב י"ז ויקחו את אבשלום וישליכו אותו אל הפחת הגדול ויציבו עליו גל אבנים גדול. ומ"ש עד חוטמו אין ספק שהוא דרך גוזמא צא וחשוב ארכו של אבא שאול אם הוא כמשמעו היה ערך כ' אמה ואם גלגל עינו של אבשלום ערך כ' אמה א"כ היה גבהו ערך כמה מאות אמה וכמה מפליג הכתוב בגובה גליות שהיה שש אמות וזרת וגובה שאול שהיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה ואם היה אבשלום גבוה מהם היה הכתוב מפרש אלא שהוא דרך גוזמא שרגיל הרבה ככתוב ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בדברי חז"ל דרך זה רגיל הרבה ודרך כלל שהיה גבוה מכל ישראל ועב לפי ערך גדלו ויפה באבריו שהכתוב מעיד שלא היה בו מום הרי שהיה הכל לפי הערך:

כתוב וכאבשלום. ש"ב י"ד כ"ה יכול בכל היה להלל מאוד בתורה ובחכמה ובצדק וכו' ת"ל מכף רגלו ועד קדקדו וגו' כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט היינו ביופי גופו ואבריו אך במעלות ובמדות לא היה מהולל מאד:

תני ר' ישמעאל. כל זה סוטה דף י' ע"ב י"א א':

נבקע שאול מתחתיו. יתכן שדורש מ"ש והפרד אשר תחתיו עבר מלשון עברה שתחתיו היה עברה הוא הגיהנם עברה וזעם או כמ"ש עוברי בעמק הבכא ודרשו על הגיהנם שמאחר שלא היה תלוי רק בשערו וידיו לא היו אסורות היה לו לתלוש שערו בידיו או בחרבו אלא שהיה מתירא מדבר שהוא רע ממנו שלא יפול בחיים בגיהנם:

מאי לקח. ולא פירש מה לקח ודורש כמ"ש אצל קרח ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו לחלוק על משה וכן אבשלום לחלוק עם דוד אביו ועי' לקמן ריש פר' י"ח ומש"ש.

בעצה עמוקה. כי מ"ש אשר בעמק המלך כמ"ש בתורה ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ועי' ב"ר פר' מ"ב סי' ה' שאין זה שמו שיש לו ג' שמות ואינו מפורש שם למה נקרא שמו עמק המלך. כאן פירשו שהכוונה על שנתקיים במעשה זו עצה העמוקה שגזר ממ"ה הקב"ה על דוד המלך וכן פירושו שם עצה עמוקה של ממ"ה על אברהם שנקרא מלך וכן מ"ש מעמק חברון כמ"ש ב"ר פר' פ"ד סי' י"ג. ועי' רש"י בסוטה י"א א':

בן ראוי למלכות. שיקרא שמו אחריו דורש מדה ט"ו בכ"מ והכריע מ"ש בעבור הזכיר שמו עליו אבל היו לו בנים שלא הצליחו למלוכה:

לא מלך אלא מ' שנה. ודוד מלך כמה שנים אחר מרידת אבשלום הרי שאין זה קץ מלוכת דוד:

אלא משעה ששאלו מלך. והיה זה ד' שנים קודם מיתת דוד כמ"ש סדר עולם פרק י"ד בתוך ג' שנות הרעב ועי' נזיר דף ה' א':

פתקא דתרין גוברין. כמ"ש ויק"ר פר' כ"ו סימן ד' שזה ד"א לאדם גדול שיהיו עמו שני אנשים בדרך:

כולם ראשי סנהדראות. למדו כן ממ"ש מאתיים מהמספר הזה אנו יודעים מי היו היינו כמ"ש ומיששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. ודרשו בב"ר פר' ע"ב שהם מאתים ראשי סנהדראות שהיה יששכר מעמיד לישראל ודורש כאן גז"ש משם ויתישב יותר לפי מ"ש בילקוט בשם תנחומא שלקח שנים אנשים מכל עיר כי ראשי סנהדראות היו מפוזרים בכל עיר אחד או שנים ואבשלום לקח דווקא אלו שיאמר העם מאחר שכל אלו ראשי סנהדרין מסכימים עמו אנו לא כש"כ ומ"ש מירושלים פי' שהתמנו ע"פ ב"ד של ירושלים הוא ב"ד הגדול:

פדה בשלום נפשי מקרב לי. וס"ד כי ברבים היו עמדי ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו חלקו מחמאות פיו וקרב לבו וגו' וכוונת המדרש שכך אמר דוד הנה נצלתי ממלחמת אבשלום ונפדה נפשי בשלום מקרב לי כי ברבים היו עמדי כי הרבים והגדולים הם הראשי הסנהדראות היו עמדי ולכך ברך אותם ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה למה אשר אין חליפות למו כלשון המדרש דחמון מיליה אתין לחיליפין שהם לא הסכימו על חליפות דברים שנתהוו להם ומ"ש ולא יראו אלהים שייך למטה ע"פ מדה י"א ואותם שלא יראו אלהים הם אחיתופל וכדומה שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו שהיה תחלה בשלום עמו כמ"ש ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד וגו' הוא חלל בריתו שע"כ ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' דוק כי הדברים מיוסדים וישרים:

מי ישימני שופט. וס"ד ואלי יבוא כל אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו וכן הוא בירושלמי סוטה שם שפסוק זה הוא לראיה שגנב לב ב"ד שנראה מדבריו שהוא אוהב משפט צדק:

והיה בקרב איש. וס"ד ושלח ידו והחזיק לו ונשק לו וטעו בו ב"ד וכל ישראל שהוא עניו ושונא כבוד ומכבד לכל:

ויגנוב אבשלום. גם מפסוק הקודם ראיה שגנב לב ישראל אלא שכאן מפורש יותר:

כולם מלכים. לאו דווקא מלכים אלא פי' מהם שרים דוכסים בני מלכים ואיזה מהם מלכים וכמ"ש בהדיא בד"ה ב' ל"ב כ"א וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה אשור ונגיד הוא מלך במקרא כמ"ש כי משחך ה' לנגיד נגיד על עמי:

אמרת בלבבך השמים אעלה. שני פעמים כתוב אעלה א' השמים אעלה וגו' והב' אעלה על במתי עב וכנגד השמים אעלה א"ל אך אל שאול תורד וכנגד אעלה על במתי עב אדמה לעליון אמר לו שירד מכבודו וידמה לחיתו יער עד כאן הביא המדרש כל ענינים אלו איך הקב"ה דן מדה כנגד מדה אגב ענין הסוטה שנוהג עמה ג"כ מדה כנגד מדה:

כה כדאי הוא הצער. ועי' כל זה בספרי כאן ברכות ל"א סוטה שם. ושם ר"עבמקום ר"א ור' ישמעאל במקום ר' יהושע:

ר' שמעון. כמ"ש בסו"ס כ"ז שמעון בן עזאי: