פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:יח

א"ר זירא בשם רב. סוטה י"ח א' וב' שבועות אחד בפסוק י"ט ואחד בפסוק כ"א:

האמורות בסוטה. ודורש מדה יו"ד שתי שבועות והשבועה א' התחלה בלא סוף והב' סוף בלא התחלה ולמדית זו מזו בהקש ליתן האמור שבזה בזה שיהיו שתיהן שוות ודורש ע"פ מדה ל"א שפסוק כ"א של שבועה הב' מקומו אחר פסוק כ"ג של מחית המגילה וזהו שאמר לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה ורבנן סברי נמי כרב שהם ב' שבועות אלא שסוברים שלא היו שוות. ובהכרח להוסיף בשבוע הב' משביע אני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יתן ה' ע"פ מדה ט' שיהיה בלשון שבועה וכמ"ש בסוטה שם כדעת רב אשי וב' השבועות קודם הכתיבה והמחיקה ועי' לקמן סי' ל"ו ר"י ור"ל:

ואמר הכהן אל האשה. שהרי אמר והשביע אותה הכהן א"כ מ"ש אל האשה מיותר לדייק שיגיעו ויבואו בה הדברים:

שעושין מדת הרחמים. עי' לקמן פר' כ' ריש סי' י"ג ולקמן פר' י"ב סי' א' ועי' ב"ר ריש פר' נ' מלאכי רחמים היו:

ירך התחילה בעבירה. סוטה דף ח' ב' ב"ר פר' נ' סימן ח' עי' רש"י בגמרא:

אנשי סדום נסבו. על הבית מנער ועד זקן ובענשם כתוב הכו בסנורים מקטן ועד גדול:

פרעה התחיל. שמ"ר פר' יו"ד סי' ג':

ובכה ובעמך. יעלו הצפרדעים.

וימותו האנשים מוציאי. אף שהיתה הגזירה על כל הדור המרגלים מתו תחילה:

אני ה' דברתי וגו'. לכל העדה הרעה הזאת ודרשו חז"ל על העשרה מרגלים יצאו יהושע וכלב כמ"ש ב"ר פר' צ"א סימן ג':

נביאי ישראל הם התחילו. ומביא ראיה מפסוק כי מאת נביאי ירושלים ובפסוק הקודם ובנביאי שומרון ראיתי תפלה:

ולוקח מהם קללה. הם אחאב בן קולי' וצדקי' בן מעשי' וס"ד לכל גלות יהודה אשר בבבל וכאן הובא הפסוק בשיבוש: