פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ח:ז

וכל תרומת הקדשים. עי' בהגהת הרש"ש וכ"ה בספרי ובילקוט ובפסיקתא זוטרתי כאן:

ת"ל ואיש את קדשיו. ולא יתכן כפשוטו שכל איש יחזיק קדשיו לעצמו שהרי צריך למסור או למזבח או לכהנים או לגזברים אלא פי' שבידו למסור לכל כהן שירצה ויש לו בהם טובת הנאה וזהו לו יהיה וא"כ הכהן יכול ליטול בזרוע ובספרי הגירסא שטובת הנאת קדשים לבעלים:

קדשי ישראל לישראל. קדשים שישראל אוכלים היינו כל אלו שחושב אעפ"י שהכהן מקריב הם לישראל לאכול וטובת הנאה הם המתנות שלו וזהו לו יהיה:

קדשי כהנים. מה שאין ישראל רשאי לאכול כי אם הכהנים:

לפי שאמר משמרה שזכה. לעיל סוף סימן ה' ועי' ספרי וילקוט כאן גי' אחרת:

בתוך ל' ומת. עדיין שייך לבעלים ואיש קדשיו לו יהי' ואם נתן לכהן חייב הכהן להחזיר לבעלים. וכל דרשות אלו ע"פ מדה ט"ו שמתחלה אמר קדשיו לו יהי' היינו לבעלים ואח"כ אמר לכהן לו יהיה: