פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ד:ח

שבתחלה היו הבכורות. שמ"ר פר' ל"א סי' ח' עי' לקמן ריש פר' ו' ופר' י"ב סי' ז' ב"ר פר' ס"ג סימן י"ג זבחים קי"ב במשנה:

טול מתחלת בריתו של עולם. קח ראיה ודמיון מבריתו ש"ע:

משור פר. שבת דף כ"ח ב' ע"ג דף ח' הובא ילקוט תהלים ס"ח ע"ש:

כתנות עור. וכמ"ש ויקרא ח' י"ג ולבני אהרן תעשה כותנות:

בגדי שבח. כמ"ש פר"א פר' כ' מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לאדם ולעזרו:

שת מסר למתושלח. שת מסר לחנוך וחנוך מסר למתושלח עי' פר"א פרק ח' אצל סוד העיבור ובפרק מ' אצל המטה מש"ש בשם סדר הדורות ואף שלא היה שת בכור חשבו על שהיה צדיק כמ"ש אצל שם וכמ"ש על שת ויולד בדמותו כצלמו כמו אדם שהיה צדיק וחנוך היה בכור וצדיק כמ"ש ויתהלך חנוך את האלהים ומתושלח ג"כ בכור וצדיק כמ"ש ב"ר פר' ל"ב סי' ז' בהדיא:

וכי שם היה בכור. ולשון הפר"א פרק ח' וכי שם בן נח כהן היה אלא ע"י שהיה הבכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן כמ"ש ומלכי צדק וכו' והוא כהן לאל עליון עי' ב"ר פר' מ"ג סי' ו':

ומסרם לאברהם. וכמ"ש תהלים ק"י אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק כמ"ש פר"א שם וכמ"ש נדרים ל"ב ב' הובא ילקוט בראשית ט"ו כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום מיד נתנה לאברהם ומרומז בב"ר שם הלכות כ"ג מסר לו ואין זה סותר למ"ש כאן מת שם ומסר לאברהם כי מ"ש שנטל הכהונה משם פי' מזרעו של שם ולא מעצמו כלשון הגמרא הוא כהן ולא זרעו כהן היינו ארפכשד ושלח ועבר וכו' ואברהם אף שהיה מזרעו של שם הרי היה דור ט' לשם וזכה בעבור צדקו ומ"ש מת שם מסרה לאברהם זה פלאי שהרי אברהם מת קודם שם בשנת ט"ו ליעקב ושם מת בשנת מ"ח ליעקב וכמ"ש ב"ר פר' ס"ב סימן ג' כשמת אברהם הלכו שם ועבר לפני מטתו ויתכן שאמר המדרש כן שלא לשנות הלשון שאמר אצל כולם אך בהכרח יהיה פירושו כמ"ש ב"ר פר' צ"ו סי' ג' ואין שלטון ביום המות ואין מות אלא לשון השפלה וכו' ע"ש וכן כאן שהשפיל את שם ונתן הגדולה לאברהם:

וכי אברהם היה בכור. צ"ע שהרי מפורש שאברהם היה בכורו של תרח. ובהכרח שכוונת המדרש וכי בעבור בכורתו נתנה לו הכהונה שהרי ח' דורות שבין שם לאברהם שהיו בכורים לא עבדו בכהונה אלא שם בעצמו הקריב שחי כנגד כל הדורות עד מ"ח ליעקב כנ"ל:

ומסרה ליצחק. כמ"ש ב"ר פר' ס"א סי' ו' ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ר"י אומר בכורה:

ומסרה ליעקב. עי' ב"ר סוף פר' צ"ז ופר' ס"ג סימן י"ג:

באותה שעה נתנבא. פי' שבשמים נאמר נבואה זו באותה שעה וליחזקאל נאמר בשעתו:

כיון שלקה וכו' התחיל מקריב. פי' היה יכול להקריב ברשות יצחק ואחר שכהו עיני יצחק וקבל יעקב הברכות היה מקריב וכמ"ש כשברח לחרן בריש ויצא ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ונדר שיהיה בית אלהים היינו להקריב שם וכמ"ש בסדר וישלח ריש ל"ה ועשה שם מזבח:

מהו נערי. וכי הנערים מיוחדים לעבודה אלא שבתיבת נערי מרומז בכורים שנערים הם בחורים וע"פ מדת ממעל בכורים כמ"ש ב"ר פר' ל"א סי' ח' נחש נחושת ע"ש בפירושי וזהו שאמר כאן נערי הבחורין שבבכורות וכלול בלשון זה ג"כ הבחורים המובחרים שבבכורות:

אותו מעשה. מעשה העגל:

פקוד את בני לוי. לעיל פר' א' סי' י"ב וש"נ ואמר בלשון פקידה כדלעיל פר' זו סי' ד' פקידה לבכורות וכן כאן פקידה לבני לוי והכוונה על הכהנים מבני לוי שהם המקריבים והלוים ג"כ משוררים על הקרבן ושוערים במקדש:

חייבים כליי'. פי' חייבים עונש להפרע על עון העגל וזהו לשון פדיה לפטרם מעונש:

אך פדה תפדה. במדבר י"ח ט"ו וכמ"ש בספרי פסוק זה את שיש לך באדם יש לך בבהמה יצאו הלוים שאין לך בו באדם אין לך בו בבהמה וכן הוא בבכורות דף ד' וש"נ:

אני ה'. עי' לעיל פר' זו ריש סי' ה' מש"ש: