פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כג:ו

וכי הארץ נופלת. תנחומא שם בסי' ד' ועיקר פשוטו שענין הנפילה שייך לגורל כמ"ש הפיל פור הוא הגורל וכמ"ש יחזקאל כ"ד לא נפל עליו גורל וזהו מ"ש ויפלו חבלי מנשה עשרה יהושע י"ז כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה. הכל על ענין הגורל שהונח בו לשון נפילה וכן זאת הארץ אשר תפול. רק על שלא כתוב כאן גורל דורש תיבת נפילה כמשמעותה וע"פ מדה כ' אא"ע לנפילת הארץ ת"ע לשר הארץ:

עם גדול ורב. ורם ממנו ודרש ממנו על הש"י כ"י ע' לעיל פ' ט"ז סי' י"א סוטה ל"ה ובילקוט שלח לך:

ראה נתן ה' לפניך. עלה רש אל תירא ואל תחת דברים א' כ"א:

וכי לפניהם היתה. והרי עדיין עומדים חוצה לה ולא באו לתוכה:

זה גבול אשר תתנחלו. סגנון הפסוק ביחזקאל מ"ז י"ג כה אמר ה"א גה (בגימ"ל) גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים ובפסוק י"ד ונפלה הארץ לכם בנחלה הרי כתוב כאן בחילוק הארץ לעתיד ובהפילכם כנ"ל וכאן כתוב חבלים וזהו חבלים נפלו:

אף נחלת שפרה עלי. תיבת אף מיותר ע"כ דורש ע"פ מדה ט' כאלו כתוב אני שפר לנחלה אף שפרה נחלה עלי:

צדק לבשתי וילבשני. לבשתי שאני נאה להלבש וילבשני שהלבוש נאה לי כשאדם פשוט לובש לבוש יקר הלבוש נאה לאדם ואין אדם נאה להלבוש וכן כשאדם יקר לובש לבוש פשוט האדם נאה ללבוש ואין הלבוש נאה לו אך כשאדם יקר לובש לבוש יקר שניהם נאים זה לזה. והנמשל ישראל עם ה' שומרי מצות ה' והארץ ארץ אשר ה' דורש אותה ושוכן בה והרבה מצות ה' תלוים בה הרי שניהם נאים זה לזה וע' לקמן פ' זו סי' י"א: גם באופן זה שבישראל כתוב ועמך כלם צדיקים וירושלים עיר הצדק וזהו צדק לבשתי וילבשני:

כתיב ויאמר יהושע. תנחומא כאן סי' ה' וכאן חסר שייכות מאמר זה לכאן ותשלומו בילקוט יהושע ז' צפה יהושע ברוה"ק שהוא עתיד לחלק את הארץ בגורל אמר אם יתקיים עתה (בענין עכן) יאמרו כל ישראל בדיני נפשות נתקיים בדיני ממונות לא כל שכן התחיל מפייסו בני שים נא כבוד וכן הוא בסנהדרין דף מ"ג וכאן כתוב זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה שלפי פשוטו הכוונה שתפול בגורל לכם ע"כ הביא כאן הגורל של עכן שהוא ראי' על גורל של הארץ:

שאתה אומר אני מת. כדאיתא בסנהדרין מ"ג שיהושע שחד את עכן בדבר אמר לו תן תודה והפטר ועכן הבין שלא יפטרנו ויהרגנו ובווידוי זה ימית עצמו ומ"ש כיון שראה עכן כך היינו כשראה שהגורל מתקרב ליפול עליו שכבר נפל על כרמי ועל זבדי אמר אם אניחנו שיגמור הגורל בוודאי יפול עלי ולא אוכל להכחישו שיאמינו לגורל ולא לי ואהי' נחשב לכזבן מוטב שלא אניח אותו לגמור בטענה זו שינסה להפיל הגורל תחלה על יהושע ופנחס וזהו באותה שעה ועל זה אמר יהושע לעכן שים נא כבוד לה' ותניח לגמור הגורל ולא תבזה הגורל וכשנפל הגורל אז אמר יהושע ותן תודה ודרשו כן שאם כפי מה שכתוב שאחר שנפל עליו הגורל אמר שיתן כבוד לה' בזה שיתוודה היל"ל שים נא כבוד התוודה למה אמר שני מאמרים שים נא כבוד ותן לו תודה ע"כ דורשים ע"פ מדה ל"א שמ"ש שים נא כבוד הי' קודם ויקרב את ביתו לגברים והכבוד הוא שלא יבזה הגורל וכשנפל עליו הגורל אמר ותן לו תודה ומ"ש במדרש ותן לו תודה הוא ציון אחר ואינו שייך למ"ש שים נא כבוד כנ"ל:

אמר ליהושע אם אתה. ובתנחומא הגי' אף אתה הגד נא לי מה עשית. דורש כן ממ"ש ויען עכן את יהושע אמנה אנכי חטאתי הלא התוודה להש"י ומהו ויען עכן את יהושע וכל זה מיותר והיל"ל ויאמר עכן אמנה חטאתי לה' אלא שהי' בזה תשובה ליהושע שיהושע אמרלו הגד נא מה עשית אל תכחד ממני אז ויען עכן את יהושע הגד נא אתה מה עשית:

והרגו מישראל כתות כתות. זה צ"ע מנין לו ויתכן על שכתוב אמנה אנכי חטאתי לה' ודייק דהכי קאמר די לי שאנכי חטאתי ומה לי לסבול חטא אחרים שחוטאים על ידי:

אני חוטא ומחטיא. שאף שמבואר בסנהדרין שם שהי' רשע גמור היינו בחטאי עצמו אך לא להחטיא אחרים וזהו לה' אלהי ישראל ולא על ישראל:

והסו כל הקהל. דייק כן ממ"ש חטאתי לה' אלהי ישראל למה הזכיר אלהי ישראל אלא על ששתקו כל ישראל לשמוע דבריו:

מעלתי באחרות. ע' ב"ר סוף פ' פ"ה שמעל בד' חרמים ע' מש"ש באריכות:

אלא הגד נא לי ואל תכחד ממני. דורש כופל הלשון ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית ואל תכחד ממני. שעל מ"ש ותן לו תודה על זה השיב אמנה אנכי חטאתי לה' ועל מ"ש והגד נא לי מה עשית על זה השיב וכזאת וכזאת עשיתי היינו דרך כלל ועל מ"ש אל תכחד ממני היינו שיספר דרך פרט ע"ז השיב ואראה בשלל וכל הפרטים:

ואראה בשלל. שהיל"ל ואקח מן החרם אדרת וגו' אלא לדרוש שאמר הסבה שהביאה אותו לחטוא על שהסתכל בענין השלל שכתוב בתורה ושלא כדין החרמת אותם:

אדרת שנער. ע' פר"א סוף פ' ל"ח העתקתיו בב"ר סוף פ' פ"ה:

ואחמדם ואקחם. לא מחמת שאני צריך לקחתי כי עשיר אני אלא ואחמדם ואקחם מחמת חמדה:

מהו ויציקום. היל"ל ויביאום או ויניחום אך ויציקום משמע הצגה והעמדה בכח בחבטה ואין הכוונה שזרקם בכעס נגד ה' חלילה אלא הכוונה שהניחם בלב מלא טענות יגון ואנחה מצער ישראל וזהו לפני ה':

לרדותן. שיראו בעונש אביהם על שידעו ושתקו וע' סנהדרין שם:

א"כ מת"ל וירגמו אותו. מאחר שנצטווה שהנלכד בחרם ישרפו אותו ואת כל אשר לו למה דן את עכן בסקילה. ומ"ש ואת כל אשר לו ט"ס הוא שאצל סקילה לא כתוב ואת כל אשר לו. ומה שדנוהו במיתה ולא היה כאן התראה הוראת שעה היתה מפי ה' ואולי הי' לעכן דין ת"ח שאינו צריך התראה ומ"ש שחלל שבת היינו שהכניס מהמחנה שהיא רשות הרבים לאהלו שהוא רשות היחיד וגם העביר ד' אמות בר"ה וחפר בקרקע הוא ובני ביתו על כן כתוב ויסקלו אותם באבנים לשון רבים אותו וכל עוזריו בחילול שבת:

ומנין אתה מוצא. פי' מנין שהי' בשבת ותירץ אתה מוצא וכו':

כה תעשה ששת ימים. וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והיינו ביום השבת ע' לעיל פ' י"ד סוף סי' א' ביתר ביאור:

השבת קודש הוא. דרש יהושע מדת ממעל והחרים שלל יריחו:

והיתה העיר חרם לה'. סגנון הפסוק והיתה העיר חרם וכל אשר בה לה' וצ"ע איך דורש ואולי הכוונה על סוף הענין וישבע יהושע וגו' וסמוך לו ויהי ה' את יהושע במה שהשביע וכן על החרם ואולי הכוונה במ"ש חרם לה' שהוא צוה והסכים ומ"ש עשה יהושע מדעתו פי' שדרש מדעת תורתו ועשה שלא מדעת חכמי ישראל וע' שמ"ר פ' י"ט סי' ג' ומה שכתבתי שם. ומ"ש שהסכים הקב"ה על ידו מפורש ומבואר על שכתוב שאמר ה' ליהושע חטא ישראל הרי שהסכים על החרם ואמר לו חרם בקרבך ישראל וכן הוא בילקוט יהושע: