פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כב:א

איש כי ידור נדר לה'. או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו אינו אומר ומצווה לידור ולהשבע כל איש אלא אם נדר ונשבע מצווה שלא יחל דברו ומ"ש דברים י' כ' ובשמו תשבע היינו אם מקיים כל הפסוק את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק אז ובשמו תשבע וכמו שמפרש הפסוק והולך וכן ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה אם יש לך אמת ומשפט וצדקה אתה יכול להשבע. וכל מאמר זה בתנחומא ריש מטות וכאן חסר ראש המאמר מהו נדר ומהו שבועה וההפרש שביניהם אלא שאין הדברים הכרחים להבנת המאמר שבכאן על כן לא העתקתים ונפש היפה אדרשנו משם:

אברהם איוב ויוסף. שמצאנו בהם שנשבעו אברהם הרימותי ידי וגו' שהוא שבועה כמ"ש רש"י בחומש איוב כמ"ש איוב ריש כ"ז חי אל וגו' ויוסף כמ"ש וחטאתי לאלהים ואמרו בב"ר פ' פ"ז סי' ז' שהוא שבועה עי' מש"ש ומה שהקדים איוב ליוסף על שאיוב דומה לאברהם שהש"י העיד עליהם שהם יראי אלהים אך יוסף אמר בעצמו את אלהים אני ירא והנה גם בעובדי' כתוב שהעיד הכתוב ועובדי' היה ירא את ה' מאד וגם הוא נשבע חי ה' אלא כוונת המדרש להביא אותם שנאמר בהם יראה סמוכה לתיבת אלהים כמ"ש אלהיך תירא:

ומקיימין שבועתם ונחרבו. שלא היו בהם המעלות הנ"ל והיו נשבעים בדברי רשות ודברי הבל אך מי שיש בו כל המעלות הנ"ל כל עסקיהם דברי מצות ועבודת ה' ולאלו מצוה שישבעו כמו בועז ושאול דוד ויהונתן ויואב ועובדי' ואליהו ואלישע שמפורש בהם שנשבעו: