פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ב:ד

הה"ד מי זאת. הוא ד"א על פסוק איש על דגלו באותות. מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות ודורש כנדגלות מלשון דגלים ועי' שמ"ר פר' ט"ו סי' ו' שדורש פסוק זה על ד' גליות וכן פסוק שובי שובי ד' פעמים שובי ג"כ כנגד ד' גליות כמ"ש שי"ר שם דף ל"ג ב' ופסוק שובי סמוך לפסוק מי זאת הנשקפה שבכל גלות משקיפין בהם ומביטים ואומרים להם שובי ובשני הפסוקים כתוב ענין הדגלים כנדגלות כמחולת המחנים והדרשה בתנחומא כאן סי' י"א:

ואתה תחזה. וכתיב שם ושמת עליהם שרי אלפים ושרי וגו' ומ"ש שולמית על ישראל כמפורש בשי"ר שם ובב"ר ס"ו סי' ב' באריכות:

דגל מחנה יהודה. וה"ה כל המחנות המפורשים וסמוכים שם ומ"ש מהגדולה היינו ממ"ש מה תחזו כנ"ל כמחולת המחנים כגדולה של מחולת המחנים:

מוחל לנו והיה מחניך קדוש. דורש כמחולת ע"פ מדת ממעל מלשון מחילה המחנים ששוכן במחנינו ע"פ מדה ט' וי"ז כמ"ש והיה מחניך קדוש ושייכות הענינים אע"פ שכתוב כי לא אעלה בקרבך רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך היינו על מה שחטאו אך לא עשה כן כי על חטאינו הוא מוחל לנו ובמחנינו הוא שוכן אלא שמצוה אותנו והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וצ"ל ואומר לנו והיה מחניך קדוש וגו' ובתנחומא הגירסא שנאמר והיה מחניך:

גדולה וגדר. ע' מ"כ ויתכן שפי' מלשון גדר ומחיצה וכמ"ש מי יוכל ליגע כי יש להם מחיצה וגדר סביב שמגין עליהם ובתנחומא הגירסא גדולה וכבוד והנה פתח המדרש בפסוק מי זאת הנשקפה ולא דרשו בו לענין הפרשה כי סמך על מ"ש בשי"ר פסוק זה ל"ג א' וכמו שרמזתי בריש הסימן ובסוף סי' הקודם: