פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יט:ט

קח את המטה. תנחומא כאן סי' ט' וראוי הי' לרשום כאן פרשה מיוחדת בפני עצמה מאחר שהוא ענין מיוחד כולל כמה דרשות אך מאחר שכל הענין לקוח מהתנחומא ושם אינו נוהג בפרשיות רק בסדרים גם כאן לא רשמו פרשה. ויובדל מענין הקודם ברושם סימן כפי דרכנו:

חס על ממונם. אע"פ שכתוב ורחמיו על כל מעשיו ונותן לחם לכל בשר בחסדו התמידי אך כאן שנתן לישראל מים ע"פ נס מהצור בשינוי הטבע שאין זה שייך בשביל בהמות רק על שחס על ממונם של ישראל כמו על עצמם אף בשינוי הטבע ודו"ק:

ויקהילו משה. ע' ב"ר פר' ה' סי' ו' שהחזיק מועט את המרובה:

אל פני הסלע וכן הוא אומר. כאן הוחלף סדר המאמר וה"ג בתנחומא אל פני הסלע מלמד שכל אחד ראה עצמו עומד על פני הסלע וכן הוא אומר ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד וכן כשעברו וכו'. ופי' על שכתוב את הקהל אל פני הסלע והקהל הי' מחנה של ת"ר אלף גברים ופני הסלע לא החזיק רק איזה אמות ולא ראו את הסלע רק איזה יחידים אלא שהי' נס נפלא שראו כולם את עצמם לפני הסלע וכן אצל פתח אה"מ שראו כלם את עצמם פתח אוה"מ:

גשו הנה. היינו לפני הארון ומסיים בתנחומא וכתיב וכל ישראל עומדים מזה ומזה לארון משמע שכולם סמוכים לארון ממש:

וראו נסים שבסלע. על שעשה הכל בפני כל העם ע"כ הרהרו אחריו כמ"ש בסמוך בשם המכילתא:

יוציא לנו מזו. מסלע שאנו מראים לו לא מסלע שרוצה:

עומד בספק. וכאן חסר שני תיבות אמר משה אם אשמע וכו' או כלשון התנחומא עומד בספק אם שומע להם נמצא מבטל דברי המקום:

והקב"ה לוכד חכמים. וכתוב שם ושולח מים על פני חוצות אז מפר מחשבות ערומים וגו'. לוכד חכמים היינו כשנתן מים מהסלע על פני חוצות כי משה בתולדתו הי' מוכן להכשל במים כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' ט"ז ולקמן פר' זו סי' י"ד ובמה ששמר עצמו שלא להכשל במים בזה נלכד ובבאר הראשון בסדר בשלח כתוב עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ודרשו במכילתא עבור מהם שאתה מוציא להם מים אלא בפני זקני העם הצדיקים שלא יהרהרו אחריו אך כאן היתה כוונת משה לקדש שמו ית' בפני כל קהל ישראל ובזה נלכד שהרהרו אחריו והקפיד ואמר שמעו נא המורים ונכשל יותר שהכה הסלע פעמים:

אם יראה איש באנשים. וס"ד וכל מנאצי לא יראוה שפי' לבד אלו של חטא מרגלים אלא כל מי שינאץ אותו הוא בכלל עונש זה:

הרי סלע. וזהו מ"ש משה להם המן הסלע הזה כי הם הראו לו סלע אחר ולשון רש"י בחומש המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים פי' שהסלע שהראו הם לא נצטוו רק מן הסלע שהראה להם הש"י ע' שמ"ר פר' כ"ו סי' ב':

מלמדים. מלשון ולא שמעתי לקול מורי וא"כ הוא שבח שמלמדים לאחרים ע"כ הוסיף המדרש את מלמדיהם וע"פ מדת דבר הלמד מענינו דורש כאן מדה ט' שהדבר למוד מענין שרצה לחרפם על המרותם:

הכהו פעם אחת. שאם נעשה כחפצו בפעם אחת לא הי' צריך לפעם שני אלא שלא פעל בפעם ראשון ודורש מפסוק הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו תיבת הן מיותר ותחילה אמר יזובושפירושו טיפין כזב ואח"כ אמר ונחלים יטפו גם ישטפו משמע ששוטף ומכלה כל מה שמוצא ע"כ דורש שכך פי' הן הכה צור שתיבת הן פי' אחת (כי בלשון יוני הן אחת) פעם אחת הכה צור ויזובו מים טיפים וכאלו מפורש ופעם שני הכה ונחלים ישטפו ע"פ מדה ט' וזהו ההכרעה:

מסלע שאמר לו הקב"ה. שמשה אמר המן הסלע הזה בלשון תמיה משמע שלא יוציא מזה וכלשון רש"י שהעתקתי שלא נצטוינו עליו אלא מזה שנצטוינו עליו ע"פ מדה ט' ואולי דורש גז"ש הזה זה אלי שצוה עליו והתמי' תמי' קיימת:

יבקע צורים. הם ב' כ"מ שכתוב ויך את הסלע ובתהלים הן הכה צור וכתוב יבקע צורים וההכרעה שהכאה הי' על האחד שציוהו והבקיעה הי' בהרבה צורים שהיו שם:

ולמה נתפס אהרן. ע' ב"ר פ' צ"ט סי' ה' ומש"ש תנחומא כאן סי' י':

ויאמר ה' אל משה. ואל אהרן:

אשר נסיתי במסה. תריבהו על מי מריבה עשית עמו ריב כאילו חטא ושתק וקבל בילקוט כאן איתא מכאן שהנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה והי' אהרן יכול לומר אני לא חטאתי אלא שתק וכבש כחו ולא למד על עצמו סנגוריא האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו שלא אמר עשה בשביל אבא עשה בשביל אמי שלא תכנס שכולה בג' בניה (פי' שלא תכנס לארץ ישראל וכמ"ש בסדר עולם פרק ט' שיוכבד מבאי ארץ וכמ"ש בתנחומא סוף ואתחנן שאמר משה יוכבד אמי שהוקהתה שיניה בחי' בשני בני' יקהו עוד שני' במיתתי ואת אחיו לא הכיר שלא הי' לו עסק בשמעו נא המורים ואת בניו לא ידע כשנשרפו בניו ושתק כי שמרו אמרתיך ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי עכ"ל: