פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טז:ז

אעפ"י שאמר. תנחומא בסימן ה' הנ"ל ומ"ש לא היה מן הקב"ה שילכו אעפ"י שאמר לעיל סוף סי' ה' ששלח אותם ע"פ ה' זהו בדיעבד אחר שאמר נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ שהם בקשו שלא כהוגן והקב"ה לא עכב על ידן והוליכם בדרך שבחרו בהם ואם לא בקשו הם תחילה לא היה הקב"ה מצוה שישלחו:

כי ה' אלהיך מביאך. פרשה זו וכן פרשה כי הארץ דברים י"א יו"ד נאמרו במשנה תורה בסוף ארבעים שנה ועיקר הראיה מפסוק וארד להצילו וגו' וס"ד אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש ואז נאמר גם פרשיות הנ"ל אלא שנשנו במשנה תורה:

הכתוב אומר וה' הולך. גם מכאן ראיה שלא היו צריכים לשלוח מרגלים לתור הארץ כי הקב"ה כ"י עשה להם פעולה זאת וגי' התנחומא והכתוב אומר פי' עוד ראיה כנ"ל וכמ"ש בהדיא דברים א' אצל חטא מרגלים ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה לראותכם בדרך ובענן יומם וגם פסוק וה' הולך ג"כ כוונתו שהלך לתור להם מקום מנוחה ולמהר ביאתם לארץ:

אמר להם הקב"ה. פי' משה אמר כן בשם הקב"ה ראה נתן ה' וגו' ובפסוק הקודם ואומר אליכם באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דיבר ה' וגו' ותקרבו אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ:

ולא שמעו אל מצותיך. ובפסוק הקודם ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך להם היינו מ"ש עלה רש וכנ"ל ועל זה אמר שם והם ואבותינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שמעו אל מצותיך וכנ"ל שלא שמעו מה שאמר להם לבא לרשת אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו:

וכן הוא אומר לתור וגו'. סגנון הפסוק וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה הרי שהארון היה עישה להם מה שבקשו שיתורו את הארץ ע"י מרגלים ואם היו הולכים בתום היה הארון מביא אותם לארץ עי' לקמן פר' י"ט סימן כ' מש"ש ושם דורש ע"פ מדה ט"ו וכאן כפי פשט הכתוב:

וכן בדור הוא אומר. צ"ל וכן דוד וכן הוא בתנחומא ומ"ש כאן כי לא האמינו בדברו [*)לפניו היה הגירסא במדרש בדברו כמו בדפוס אמ"ד ופפ"ד] צ"ל לדברו והוא בתהלים ק"ו כ"ד וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו והיינו בחטא מרגלים ככל המבואר ומרומז עוד בתהלים ע"ח פסוק ל"ב בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו וזה כתוב אחר חטא של קברות התאוה הרי שאחר קברות התאוה שהוא חטא של ענין מרגלים שלא האמינו ומרומז עוד במ"ש כאן ועד אנה לא יאמינו וכו':

אלא לבניהם. היינו מ"ש וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה וגו':