פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טז:כ

דברי נרגן. תנחומא סימן י"א כמתלהמים מלשון הולם פעם פי' מכות גדולות:

ותרגנו באהליכם. כתוב אצל תלונת המרגלים ועל שם ותרגנו אמר עליהם שלמה דברי נרגן ע"פ מדת ממעל ועל שלא אמר כאן ותריבו או ותתלוננו דורש מ"ש ותרגנו נוטריקון תרתם גנות פי' אני שלחתי אתכם לתור טובת הארץ ואתם תרתם גנותה ועי' בתנחומא שמביא משל ע"ז וכאן חסר:

נתנה עלי בקולה. עי' מ"ש לעיל סי' י"א לקול המולה גדולה ושם כתוב וה' צבאות הנוטע אותך כמ"ש כאן ביום נטעך ישעיה י"ז י"א ועי' לעיל פר' ז' סימן ד':

עד שלא בא השרב. משמע שהפריח טובה בעת השרב כחום היום ולא בבוקר:

כדי שיגלו וכו' וישא ידו. הנה בתורה מפורש השבועה חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ וגו' אם יראו את הארץ וכאן אינו מפורש שיגלו ומפורש בתהלים ק"ו וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו וכמ"ש לעיל סי' ז') וירגנו באהליהם (כמ"ש בריש הסי' ותרגנו באהליכם) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וצ"ע איך מרומז כן בתורה שיפיל זרעם בגוים ושמעתי בשם הגאון החסיד מוה' שאול מווילנא זלה"ה שמרומז במ"ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ שעד הגלות והחורבן היה מקום השכינה בביהמ"ק אך אחר החורבן בגלות כל מקום שגלו שכינה עמהם וזהו וימלא כבוד ה' לא בביהמ"ק אלא בכל הארץ וכאן מרומז חורבן ביהמ"ק וגלות כנ"ל וזה ע"פ מדה י"ז:

נשיאות ידים וכו'. ע"פ מדת ממעל ומנגד ולדברי המדרש כאן פשוט שמ"ש וישא ידו להם שייך למעלה על ענין מרגלים כמ"ש שם בפסוק הקודם וימאסו בארץ חמדה אך בילקוט בשם תנחומא שני דעות בזה אחת כמ"ש כאן והב' שמ"ש וישא ידו להם נדרש לאחריו למ"ש ויצמדו לבעל פעור שמ"ש להפיל אותם במדבר מפורש בתורה אצל מרגלים אך מ"ש ולהפיל זרעם בגוים שאינו מפורש אצל מרגלים דורש למטה על ענין פעור: