פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טז:א

הלכה מהו לפרוש. תנחומא ריש " שלח:

ושליח מצוה דוחה. פי' שאף שיש חששא שיכול לבוא לידי חילול שבת בדיעבד או משום טעמא שיבטל עונג שבת כמבואר בפוסקים בשליח מצוה שפיר דמי ויש שלוחי מצוה שמותר להם לחלל שבת לכתחילה כמו שלוחי עדות החודש והבאים להציל מן הגייס וכדומה:

מהו חרש. איך ישלח אנשים חרשים ואם לא ישמעו דבר מה יוכל להוודע על ידם ומהו לאמר ע"כ דורש חרש מלשון חרס שהיו אוחזים כלי חרס בידם ואומרים הרי קדירות וכו' וזהו חרש לאמר ע"פ מדה ט' ומ"ש קרי בי חרש פי' כמו בשין שמאלית שלא ירגיש אדם שהם אורחים ויחקרו מי הם ועכ"ז הכירו אותם מיד בליל בואם כמפורש ביהושע:

פינחס וכלב. כלב מצד הסברה שמאחר שהצליח בפעם ראשון בשליחות משה והתחיל בשליחות מצוה הוא גמר אותה עתה ופנחס כמ"ש בסמוך:

כיון שהלכו לבקשם. כמ"ש וישלח מלך יריחו וגו' הוציאי האנשים וגו':

והכהנים נמשלו כמלאכים. הכוונה על הכהנים מורי התורה לובשי אורים ותומים שהיו בעלי רוה"ק כמ"ש דברים י"ז ט' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה וגו' ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ועל כהן זה אמר כי שפתי כהן ישמרודעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא:

הנביאים כמלאכים. עי' כל זה בריש ויק"ר ושם מאריך המדרש וכן בתנחומא כאן:

שלח לך אנשים. ולבסוף החטיאו את ישראל ובתנחומא גורס פסוק והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וגו' להוציא דבה על הארץ הוי שלח לך אנשים: