פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טו:יט

בשעה שאמר הקב"ה. תנחומא כאן סימן י"ב:

ששה משבט זה. מיו"ד שבטים ששה ששה הרי ס' ומשני שבטים חמשה חמשה הרי ע' וכן הוא בספרי כאן פסקא צ"ה בלא מחלוקת אך בתנחומא הובא מחלוקת ר' יהודה ור' נחמי' דר"י סובר שלא הניח אלא שבעים פתקים זקן בלא שנים חלקים ור"נ סובר כמ"ש כאן שהניח גם שנים חלקים ג"כ:

והממונה אומר לו. וכן הוא גם בתנחומא אך בספרי הגירסא אמר לו משה עי' לעיל פר' ד' סימן יו"ד ותנחומא שם וכמ"ש סנהדרין דף י"ז:

אין אנו כדאי. שגם הם היו מן המנויים והרשומים וכמ"ש והמה בכתובים וכמ"ש בספרי ולא יצאו מן המחנה אל האהל:

אלא למחר. שנתנבאו היום מה שיהיה למחר ודעת חז"ל שמ"ש ויתנבאו ולא יספו ולא פירש מה התנבאו ובהכרח שהתנבאו מה שהוא מפורש בענין והדבר למד מענינו היינו ענין השליו שמ"ש בפסוק כ"ד ויתנבאו הוא עצמו מ"ש בפסוק י"ח ואל העם תאמר היינו עם הזקנים שבפסוק י"ז כתוב וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם א"כ מ"ש ואל העם תאמר היינו עם הזקנים וזהו מ"ש בפסוק כ"ד ויאסוף שבעים איש וגו' וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים וגו' ויתנבאו ולא יספו וזהו עצמו מ"ש בפסוק י"ז ואצלתי וכו' וכמו שפסוק י"ז היה קודם ואל העם תאמר כך פסוק כ"ה היה ג"כ קודם ואל העם תאמר שנבואה זו על ענין השליו היה על הזקנים ג"כ ביחד עם משה וזהו שאמר המדרש שכל נבואתם היה מן היום למחר וסובר שמ"ש ולא יספו פי' שלא הוסיפו להתנבאות אלא פעם זה בלבד:

בסוף מ' שנה. כמאן דאמר שהנבואה היה משה מת וזהו במחנה מי שינהיג המחנה וכן הוא בספרי כאן ועי' סנהדרין י"ז א':

על מפלתו של גוג. בסנהדרין שם ובאג"ב פרק ב' ילפי ממ"ש אצל גוג ביחזקאל ל"ח ע"ש. וחותם באג"ב שם מהו ויתנבאו ולא יספו היום מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ואין שעבוד משמע שסוברים שמ"ש ויתנבאו ולא יספו שייך לפסוק שלאחריו וישארו שני אנשים במחנה ע"פ מדה י"א ול"א ודו"ק:

משה מת ויהושע מכניס. וזהו ויתנבאו במחנה שתי' זו מיותרת שהרי כתוב כבר וישארו שני אנשים במחנה אלא ללמדנו שהתנבאו מי שינהיג את המחנה ויתכן לומר ששתי הדעות אמת שהרי כתוב שני פעמים א' ויתנבאו במחנה ב' מתנבאים במחנה לרמוז על שתי נבואות ע"פ מדה יו"ד:

זה גרשום בן משה. דרשו כן על פי גז"ש דכאן כתוב וירץ הנער ובשופטים י"ז ז' ויהי נער מבית לחם יהודה שהיה כהן בפסל מיכה שכתוב שם בסוף הענין י"ח פסוק ל' ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני ודרשו חז"ל שזה היה גרשום בן משה שכתוב עליו בד"ה שהיה נגיד על האוצרות ודו"ק. ודייקו חז"ל שע"כ רץ הוא ולא אחר על שהוא בנו ובספרי כאן חלוקי דעות מי היה הנער הרי ביאר היתרון האחד מן הה' יתרונות שאמר והב' שהזקנים לא נכנסו לארץ והב' נכנסו כמ"ש בסדר מסעי למטה בנימין אלידד בן כסלן למטה אפרים נשיא קמואל בן שפט והיו נשיאים של צעירי השבטים שהיו מצעירים ומקטינים עצמם ומצניעים עצמם כמ"ש אצל שאול ואצל אסתר שהסתירו והקטינו עצמם וכן הנשיא משבטם הקטין עצמו וכן אצל אפרים כתוב והוא הצעיר כמ"ש ב"ר פר' ו' סוף סימן ד' שהיה מצעיר עסקיו וכן הנשיא מזה הוכיח שאלדד ומידד הוא אלידד וקמואל בן שפטן והם היו מהי"ב נשיאים שחלקו הארץ עם יהושע ואלעזר הרי שנכנסו לארץ והזקנים לא נכנסו לארץ כמ"ש לקמן סימן כ"ד שהם האספסוף שמתו בקברות התאוה והג' שנתפרשו שמותם כמפורש אלדד ומידד והד' שהזקנים נפסקה נבואתם כמ"ש ויתנבאו ולא יספו ואיתא בספרי נתנבאו לפי שעה והחמישי שהיתה נבואתם מה' וכמ"ש משה מי יתן וגו' כי יתן ה' את רוחו עליהם פי' כמו אלו שנתן ה' רוחו עליהם:

לנר שהיה דולק. לעיל פר' י"ג סימן כ' ולקמן פר' כ"א סוף סי' ט"ו: