פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יב:טו

ויהי בחודש הראשון. שמות מ' י"ז:

שהקמת הלילה. למ"ד בסמוך אחד בבוקר ואחד בערב וגם למ"ד שהקים בכל יום רק בבוקר הוצרך לדרוש שהקמת הלילה פסול:

כל ז' ימי המלואים. לעיל סימן ט' עיין לקמן פרק י"ג סימן ב' ממ"ש ביום כלות משה להקים שכלו הקמותיו שהיה מקים בז' הימים וכל מעשה צדיקים בזריזות וכל זריזות מצפרא כמ"ש בריש פסחים:

שני פעמים בכל יום. ממ"ש בסדר פקודי ויהי בחודש הראשון וגו' הוקם המשכן ויקם משה את המשכן הרי ב' הקמות ע"פ מדה י' ולא יתכן לדרוש שלא היו אל ב' הקמות שהרי כתוב ביום כלות משה להקים שהקים כל ז' כנ"ל והקריב כל ז' וזה האחרון היה יום כלות ובהכרח לדרוש שהיו שני הקמות בכל יום ואינו חושב מ"ש תחלה תקים את משכן שאין לחשוב הציווי עם קיום המעשה לשנים אלא חושב מ"ש בקיום המעשה בפ' הוקם ויקם בפרשה אחת זה אצל זה ואינו חושב ג"כ מ"ש כלות משה להקים שהוא בסדר נשא בספר רביעי ואין לחשבם יחד עם מ"ש בספר שמות:

הוקם ויקם להקים. סובר שאע"פ שהוא בספר אחר רחוק מב' הקמות הנ"ל עכ"ז בהכרח פירושו כלות משה להקים מה שהיה כבר מקים עתה כלה היינו מ"ש הוקם להקים שכבר הקים ב"פ ועתה כלה להקים וכאלו כתובים יחד כל ג' ההקמות וא"א לימים או להקמות שהרי בהכרח היה מקים בכל יום כנ"ל ת"ע לג' פעמים בכל יום וצ"ע שהרי כתיב עוד הפעם בסדר בהעלותך במדבר ט' וביום הקים את המשכן הרי ד' פעמים:

למלואים. קרבנות של מלואים של פרשת צו כמ"ש כי שבעת ימים ימלא את ידכם וגו' ימי מלואיכם:

כ"ג באדר. ז' ימים עד ר"ח ניסן שהוא יום השמיני כנ"ל:

מנין לפירוקין. מנין לנו שאחר שהעמידו פרקו וחזר והעמיד וחזר ופרקו ת"ל ביום כלות משה להקים שכלו הקמותיו הרי שהקימו כמה פעמים ובין כל הקמה בהכרח שהיה פריקה:

בר"ח ניסן. בספרי כאן כל הענין:

כלם טמאי מתים. וצריכים הזאת ג' וז':

וישכן כבוד ה'. כמ"ש שם ויעל משה על ההר ויכס הענן את ההר וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי הרי שנתקדש ז' ימים בענן וכן כאן נתקדשו אהרן ובניו ז' ימים:

מעלה נטל אהרן. כמ"ש ויקרא ח' פסוק י"ב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן ואצל בניו לא כתב כן ובהזאה כתב שם בפסוק ל' ויקח משה משמן המשחה ומן הדם וגו' ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו בהזאה היו שוים ולא במשיחה:

בין עיניו. עי' במסכתא דמילואים בת"כ סדר צו כל זה:

ישראל נתקדשו. לעניניהם שיוכלו להביא קרבן ולאכלו נתקדשו בפרת חטאת היינו בהזאת אפר חטאת נטהרו מטומאתם:

בהזיה מנין ולקחו פר. כאן חסר וכן צ"ל בהזיה מנין הזה עליהם מי חטאת בתגלחת מנין והעבירו תער על כל בשרם בקרבן מנין ולקח פר בן בקר בתנופה מנין והניף אהרן וכל זה מפורש בריש סדר בהעלותך:

בפירוק מנין. כבר דרש על פירוק לעיל סימן זה ממ"ש כלות משה להקים וכאן הביא ראיה שבשעת הפירוק היה ג"כ קודש מפסוק זה כבלע את הקודש היינו בשעה שכיסו כל הכלים בעת פירוקו כמפורש בתורה סוף סדר במדבר:

ראשון שנמשח. שהרי בהכרח היה מושח כל כלי וכל קרש וכל יריעה בפני עצמה ומפסוק זה וימשח אותו ויקדש אותו משמע שכל מה שמשח תחלה קדש מיד קודם שמשח אחרים ת"ל בפסוק זה וימשחם ויקדש אותם ללמד שקדשו כלם יחד במשיחת האחרון וע"פ מדה יו"ד שתי משיחות תחלה כל אחד ואח"כ כלם יחד:

משיחה בעוה"ז וכו'. ה"ג בספרי רבי אומר וימשחם ויקדש אותם למה נאמר והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו מגיד שמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא וע"ז מורה הב' משיחות אחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב ועי' לקמן פרשה י"ד סימן י"ג שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ד סנהדרין דף י"ד:

ודכוותי' וכו' עד וח"א. צ"ל בהכרח דכאן חסר וכצ"ל ויחבר את היריעות בעוה"ז ויהי המשכן אחד לעתיד לבוא שהרי על זה אמר דכוותי' כמו שדרש על פסוק וימשח וימשחם אחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב כך דרשו כאן ויחבר וגו' הרי שנעשו אחד ומה ת"ל ויהי המשכן אחד אלא לדרוש לעוה"ב:

אחד למדידה. דורש שלכך כתוב וימשח וגו' וימשחם וגו' הראשון למדידה שמדד כל כלי שתרגם מדה משיחה מדה אחת לכל היריעות תרגם משחתא חדא שמדד המשכן והקרשים והכלים אם נעשו כשיעור המפורש אצל כל אחד ומשיחה הב' למשיחת השמן:

מבחוץ ומבפנים. ספרי כאן וע"כ כתוב שתי משיחות:

מדות הלח. מפני הגודש שנשפך על אחורי הכלי ודופנותיו מבחוץ ואם לא יקדש אחורי הכלי יפסול גם מה שבפנים שהכל חיבור אחד:

ממושבותיכם תביאו. ולא כתב כאן קודש לה' עד פסוק כ' והניף וגו' קודש לה' שקודם לכן לא היו קודש אע"פ שנמדדו בכלי קודש הרי שלא נמשחו מדת היבש: