פירוש קדמון על ספר חסידים תשנג:א

יש כו' והוצרך כו'. ר"ל דכתיב בכל צרתם לא צר באלף וקרינן לו בוי"ו ולפי הקרי לו בוי"ו ע"ד ותקצר נפשו בעמל ישראל והכל ד"מ ודברי התורה כו' עיין רד"ק ישעיה סימן ס"ג וכו' אין חבוש מתיר עצמו והוצרך מלאך פניו להושיעם. חייבים כולם כו' . דהיינו אף על שונאו דמכח ערבות נחשבים כולם כנפש אחד וצער חבירו הוי צערו וגם מכח ערבות אחד נתפש בעון חבירו ויכול להיות שצער חבירו הוא משום עונו וגם מכח שהם ערבים זה לזה אם לא מתפלל על חבירו נקרא חוטא לכך אם מתפלל על חבירו אינו נענה משום זה על עצמו כי הוא מן הדין להתפלל על חבירו אע"פ שהוא שונאו ולפי זה אי הוי איוב מישראל צ"ל הוא דנענה בהתפללו בעד רעהו משום דהוי קודם שנעשו ישראל ערבים זה לזה או צ"ל שריעיו לא הוי מישראל: