פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ט:ד

שלא עט״ז. מוכרח אני להעתיק נוסחת הסמ״ק שבידינו והיא נוסחת הכל בו הביאו הב״י (ד׳ק שנת גיל״ו ברננ״ה) וז״ל בסי׳ ל״א (דף י״ג א׳) וכלאים בציצית לגמרי אסור לדידן שאין לנו תכלת וטלית פשתן פטו״ר אפיל״ו במינ״ו. וצמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם ושאר מינים פוטרים במינם ושלא במינם אין פוטרים בז״ה י״ש שנ״י פירושי״ם וצ״ע במנחות. ומיהו נכון שלא לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו בטלית של משי עכ״ל ויש בזה ג׳ פירושים הב״י פי׳ דסמ״ק פוסק כר״ח (מנחות מ״ט א׳) דציצית פשתן אסור בטלית פשתן אטו כסות לילה ואטו ציצית צמר כו׳ וכב״ש יע״ש במנחות וע״ז כתב סמ״ק ומיהו נכון ליזהר אפיל״ו במשי (ושאר מינים) דאין מטילין פשתן כלל אטו לפשתן ואף דגזירה לגזירה קרובה הוא ואף עתה גזירה לא זזה ממקומה. והשתא ה״פ בסמ״ק וכלאים לדידן אסור כו׳ וטלית פשתן פטור אפיל״ו במינו לא מבעיא בצמר דכלאים אסור אפיל״ו במינו פשתן אסור גזירה לא זזה ממקומה וא״ש לשון אפיל״ו אלא דקשה מל״ת במינו ממינ״ו היה לומר (עיין דרישה) גם קשה מה האי דכתב וצמר ופשתים פוטרים במינ״ם דהא פשתים אסור במינם לפשתן ולא יצויר כלל וצריך לדחוק במינ״ם אשגרת לשון ואצמר קאי ושלא במינ״ם משי וכדומה פוטר פשתים ומיהו נכון לבטל ציצית פשתים אפיל״ו ממשי כו׳ וא״ש ב׳ אפילו הקשה על הטור בתרתי א׳ דהיה להקדים הגאונים ואח״כ להסמיך סמ״ק ומיהו ועוד קושיא חזקה דמשמע דהטור מסכים לסמ״ק והא בנפל היסוד דאין הלכה כר״ת וגאונים כ״ש פשתן במשי שרי. גם מלת בזה יש ב׳ פירושים אין להם ביאור. הפי׳ הב׳ פירוש הב״ח ז״ל בביאורי הארכנו והוא דאין גורס שני אפיל״ו א׳ ב׳ וה״פ כלאים אסור לדידן וטלית פשתן פטור במינ״ן היינו שמינו פוטר אותו פשתן לפשתן שפיר דמי וצ״ו פוטרים שלא במינם בזה יש ב׳ פירושים היינו י״א צמר לחוד או פשתים לחוד וי״א צמר ופשתים יחדיו דווקא פוטרים שלא במינם (הגמי״י פ״ג מציצית אות ו׳) וא״כ נכון ליזהר שלא לעשות פשתן למשי דשמא יחדיו וכלאים עתה אסור וה״ה צמר נמי אלא לדיוקא הא פשתים לפשתים שרי לשלול ר״ת וגאונים ומדויקין דברי הטור דפוסק כסמ״ק דפשתן במשי ושאר מינים לא שמא כהגמי״י כו׳ ולפשתן ש״ד דמינו הוא ואעפ״י שגאונים ור״ת אסרו אנן כסמ״ק בזה וכן הסכים הרא״ש ז״ל. הפי׳ הג׳ הוא פי׳ הט״ז (וכדומה שכן פי׳ הפרישה) והוא דאין גורס ב׳ אפי׳ ומפרש כב״ח פטור במינו שמטיל פשתן לפשתן ואמנם במ״ש יש שני פירושים הם הגאונים שהביא הרי״ף ריש יבמות ובהל׳ קטנות הביאו הב״י דמקצת רבוותא סברי דציצית לדידן אין פוטר פשתים כלל דציצית פשתן אין להם מקום מ״ה כ״א תכלת עמרא ולבן ג״כ עמרא (עיין עוד בב״י וב״ח דעת רז״ה ובעל העיטור) ורבא דווקא אמר צ״ו פוטרין שלא במינם כו׳ וא״ש פסחים לטלית פשתן לא מהני דהבגד מ״ה ופשתן אין לו מקום כלל גם יש דעת ר״ת זולת זה דאומר אע״פ שפשתים מקום מ״מ הלכה כב״ש דסדין פשתן פטור לגמרי גזירה נמצא בטלית פשתן יש ב׳ חששות א׳ דעת הגאונים מקצת רבוותא שברי״ף ודעת ר״ת כו׳ ובמשי וכדומה יש רק חששא דמקצת רבוותא כי שמא לדידן דלא כרבא אין פשתן פוטר (אפשר אף למ״ד שאר מינין דרבנן או בעל העיטור ורז״ה והבן זה עב״י) ומש״ה כתב סמ״ק ומיהו במשי וכדומה כיון דאפשר במשי או צמר יש ליזהר שלא לעשות פשתן משא״כ בפשתן אף דיש ב׳ חששות ר״ת והגאונים מ״מ כיון דאין לטלית פשתן תקנה דצמר לא ושאר מינים לא הניחו על ציצית פשתן. ופסק הטור בסמ״ק ממש וז״ש אעפ״י כלומר בטלית פשתן יש יותר חששא ר״ת וגאונים מקצת רבוותא א״א בענין אחר משא״כ במשי. והא דסידר הטור כן ולא להיפך דהא מיהו נכון ליזהר במשי הוא משום טלית פשתן דה״א דסמ״ק אוסר במשי וכ׳ש לטלית פשתן (כגי׳ אפילו) לכן הקדים הסמ״ק והלכה כסמ״ק: