פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרצד:א

חייב עט״ז ועא״ר א׳ והוסיף דבמשלוח מנות נמי חייב ופשוט הוא וכ״מ בגמ׳ קצת ומתנות לאביונים סד״א בכלל צדקה הוא ומפטר קמ״ל. ועפר״ח בתרצ״ה כתב דחייב במשלוח מנות וכאן כתב דפטור ממתנות לאביונים וצ״ע דהכל היו בכלל הנס כאשה עסי׳ תרצ״ה ס״ד ורשאי ליתן מאכל או מעות ולא מצאתיו כעת כמה יהיה שיעור מתנות. יראה לי דלכתחלה צריך ליתן מתנה לאביון דבר הראוי ליהנות ממנה בפורים מאכל או מעות שיכול להוציא בפורים ועיין טור דפסק דאין העני רשאי לשנות המעות כר״מ כברייתא דאומנין ע״ח דמגבת פורים לפורים וע״כ ל״פ הפוסקים ופסק המחבר כמותם בס״ב אלא דעני יכול לשנות אבל בעה״ב צריך ליתן שיכול ליהנות ממנה בפורים. אף שי״ל להיפך דע״כ פסק הטור במגבת פורים לפורים דאדעתא דהכי נתנו דליכלו בפורים (עפר״ח כאן לר״מ הטעם דמשנה מדעת בע״ה הוי גזלן ואף דאנן לא קיי״ל הכי בפורים ודאי אדעתיה דהכי יהבו) משא״כ כשבע״ה נותן לו כתונת ובגדים י״ל דשרי לכ״ע מ״מ נראה לכאורה דלכתחלה יש ליתן דבר שיכול ליהנות ממנו בפורים וצ״ע עי״ד רמ״ח ס״א ובש״ך א׳ ורצ״ג בש״ך אות י״א וברנ״א סי״א ה״ה כאן עני המתפרנס מצדקה יתן ב׳ מתנות לב׳ אביונים ויחזרו הם ויתנו לו. נסתפקתי מתנה לאביון אם מהני ע״מ להחזיר ומשלוח מנות לא מהני כי מצוה מאכל ומשקה שישמחו בפורים עסי׳ תרצ״ה מנות לשון הכנת מן הוא ואי״ה שם יבואר וצ״ע. וג׳ מחצית השקל אם ~מקלקין~{מחלקין} לאביונים יוצאין ידי מתנות לאביונים עיין מגן אברהם ג׳ ויבואר שם אי״ה ומ״ש רמ״א בס״א ג׳ חצאי גדולים ששם מחצית עליהם עד״מ כתב חצי גדול הוא ט׳ פשוטין קטנים ועצמ״ו הרי עשר כיון עשרה גרה מחצית השקל. ועצמ״ו כלומר עם הכולל חצי גדול עצמו וצריך עיון כי נשתנו המטבעות לידע השיעור: