פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרצ:ח

קראה עט״ז פירש מ״ש התוס׳ בתענית י״ב ב׳ ד״ה נים ולא נים דצריך להגיה וכ״ה בר״ן ז״ל פרק הקורא מתנמנם דבמגילה סליקו ב׳ הפירושים שפיר אבל בע״פ ובתענית א״א לפרש סוף השינה יע״ש (ט״ס י״א וצ״ל י״ב ובר״ן פ״ב צ״ל) ומה שסיים הט״ז דלדינא אין חילוק ר״ל אף בסוף כשניער משינה והוא נים ולא נים נמי יצא דלא כב״ח שפסק כמ״ש התוס׳ דוקא בתחלת השינה אבל בסוף השינה לא יצא דהתוס׳ לא כתבו רק הפי׳ בע״פ ותענית א״א לפרש כן וא״י למה ליה להגיה דא״נ כמ״ש לפנינו יכול לפרש כן ואולי אגב גררא הגיה נמי זה. מ״ש בש״ע שמעה מתנמנם לא יצא הוא ירושלמי וכמ״ש באר הגולה והטעם דבקורא בפיו שפיר דמי משא״כ שומע י״ל דלא שמע יפה בתיר ולא תיר ונים כו׳ אמנם בב״י הביא ירושלמי מנשה היה יתיב קומי ר׳ זירא ומתנמנם א״ל חזור בך דלא כוונת והיינו דהיה שומע א״כ משמע הטעם דמצות צריכות כוונה ואע״פ ששומע לא מכוין יפה משא״כ קורא בפיו וקצת צ״ע דנים ולא ידע לאהדורי סברא ופירש״י ז״ל מבינת הלב ואיך יכול לכוין כראוי ועסי׳ ס״ג במצות צריך כוונה יש ב׳ כוונות א״ש: