פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרסב:א

אינו עט״ז בלבוש כתב דלולב יצא ממ״נ אי שעת עשייה כו׳ ודלא כסברת בני אייבר״א. ומה״ט בזמן דסוכה ליל ב׳ נמי יצא בזמן דליל א׳ כמ״ש בתרמ״א וזמן ליל ב׳ רק זמן די״ט הוא לא אסוכה משא״כ שופר ל״ש ביה ברכה בשעת עשייה יע״ש בלבוש וקשה דשופר עשייתו לאו מזמן לזמן קאתי דשופר א׳ לכמה שנים ה״ה סוכה א׳ כל ימיו סגי אם סככה יע״ש והט״ז תירץ דשופר פעמים יום ב׳ עיקר אם באו עדים מהמנחה ולמעלה בזמן בהמ״ק קיים נוהגין היום קודש ועיקר יום ב׳ לכן עתה נמי זמן ביום שני משא״כ בלולב עסי׳ ת״ר בט״ז אות ב׳. עא״ר וא״ז בשם כ״ג דאם לא נטל זמן עד שביעי דאומר זמן בשביעי. דמברך על דרבנן ג״כ זמן. ומשמע הא לא נטל ביום א׳ ולא בירך זמן אין מברך ביום ב׳ כשנוטל זמן ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד:

מ״ש הטור מנהג טוליטולא תי׳ הט״ז שאין אומרים הושיענו היום בחגיגת יום שני רק הושיענו בחגיגת יום שני היינו אם היום ואם למחר תפלה על העתיד. גם אין זלזול בכך שי״ל הפירוש הושיענו ביום שני של י״ט שלנו קאמר כו׳ (ט״ס תיבת שלנו):