פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרנו:א

אם עט״ז בבא קמא ט׳ א׳ דיעה א׳ דעת התוס׳ והרא״ש וי״א הוא דעת רש״י ומ״ש התוס׳ ורא״ש כאגוז לדוגמא נקטי דהלכה כביצה ועב״י וב״ח דלכאורה דברי הרא״ש סותרין מב״ק דמשמע שליש בשיעור הכשר חז״ל בצמצום יוסיף בדמים שליש (התוס׳ פירשו בע״א) הא אם גדול הרבה א״צ להוסיף בהידור כלל אף אם שתיהן לפניו כ״ש אם כבר קנה א׳ שא״צ להחליפו ובפרק לולב הגזול פירש דאפילו כבר קנה א׳ מצוה להחניפו ולהוסיף וע״ז תי׳ הט״ז אדרבה איפכא מסתברא כל שלא קנה כלל ושתיהן לפניו ושתיהן גדולים הרבה יותר מביצה א״צ ליקח הנאה והמהודר יותר כלל רק אם א׳ כביצה מצוה להוסיף אם השני גדול ממנו להוסיף דמים שליש אבל אם לא נזדמן לו בתחלת קנין רק אתרוג א׳ גדול הרבה ולא היו לפניו שנים וקנה אותו אז כשיזדמן עוד אתרוג יפה מהודר שליש בדמים מהא׳ מצוה להחליפו ולקיים אנוהו במצות כ״ש אתרוג דכתוב הדר וה״ה שאר מצות. ומ״מ לא הבינותי דא״כ כ״ש שיזדמנו שנים לפניו וגדולים הרבה ואחד מהודר שליש דמצוה במהודר וי״ג והנה אם א׳ יש פלוגתא דרבוותא והלכה דכשר בזה י״ל מצוה בהידור עד שליש לצאת כל הדיעות:

אם הפסיד ראובן לשמעון אתרוג יפה שוה הרבה א״צ ליתן לו כ״א אתרוג שיוצא בו ומה ששוה גדול יותר מקטן אחר החג מחויב ליתן א״ר בשם הר״מ מינץ קי״ג וע״ש ועיין מ״ל פי״ז מה׳ מעה״ק ה״ז הניח בצ״ע בגנב ועשו׳ת\ ח״צ ק״ך כתב בפשיטות החוטף מראובן אתרוג צריך לשלם לו כפי מה ששוה עתה וכ״ש ממוכר אתרוגים דבהא כ״ע מודים דמשלם כפי מה ששוה בחג יע״ש והנה בפסלו בשוגג י״ל דפטר נפשיה באתרוג קטן אף לשו״ת ח״צ ומסתברא בחוטף ותפס הניזק דיוכל לומר קים לי בודאי ומשלם כפי מה ששוה תוך החג. ואם גזל אתרוג שוה הרבה והשיבו לו אחר החג י״ל דמצי פטר נפשיה כחמ״פ דאומרים באיסורי הנאת הרי שלך לפניך כיון דהשיב הגזילה עצמה כ״ש כה״ג שהשיב אתרוג עצמו לאחר החג אע״פ שלע״ע שוה רק מעט וצ״ע די״ל חמ״פ וכדומה בח״מ סס״ג ובש״ך ז׳ ל״ש ולא עשו בו תקנה משא״כ זה י״ל דלא גרע מגרמי דחייב והגוזל סחורה מחבירו ביומא דשוקא שוה אלף ולאחר השוק אין שוה אלא מעט האם נאמר דמחזיר לו סחורתו וצ״ע כעת: