פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרמח:ט

ויש עט״ז עב״ח אף לנוסחת הב״י יש מחמירין בנסדק מצ״א כולה מחמירין דלדיעה א׳ בעינן רוב מב׳ צדדין דהוא יותר מנסדק כולו מצ״א ודלא כהר״ב יע״ש. והנה י״ל אתרוג גרע מגרגרת דהתם פושטה צוארה הדר חלים משא״כ כאן עי״ד בזה סי׳ ל״ד ולדיעה א׳ לפי גירסת הב״י נסדק ברובו מב׳ צדדין בגרגרת ג״כ כשר וע״כ כאן טריפה דנסדק מלמטה לגמרי הוי כלא נשתייר חוליא למטה כי שם בעינן חוליא למעלה ולמטה וא״ש דהוי כטריפות גרגרת ומתני׳ כאן סתמא תנן אף ברובא היינו מב׳ צדדין ובהכרח ליש מחמירין בנסדק מצ״א ברובו הוא היינו אף נשאר קצת למטה וחוטמו שלם אפ״ה פסול ול״ד לגרגרת דפושטת צוארה וחלים כאמור והט״ז גרס נסדק יש שפירש לאורכו ברחבו משני צדדין כו׳ היינו דמחולקין בחלוקת הלכות גדולות. והרא״ש באות ו׳ דבמתני׳ תנן ניקב נסדק דומיא דניקב ולמ״ד נקב מפולש מעל״ע ה״ה נסדק באורך מעל״ע נסדק באורכו מצד זה והולך הסדק עד עבר הב׳ ממטה אצל העוקץ עד עבר הב׳ ג״כ באורך ע״פ כולו ומשום נקב לא פסול דס״ל כדעת הראב״ד בס״ב דמפולש חסרון בעינן ונסדק פסול באין חסרון (וחוטמו כ״ש פסול ובעי שיעור משהו באולי חוץ מחוטם וגם משהו למטה וגרגרת ג״כ חוץ כלפי הריאה יע״ש) ולפ״ז ברחבו היינו מעל״ע מפולש קורא רחבו ואע״ג גרגרת מצ״א כולו טריפה אתרוג קיל מיניה בזה. ויש מחמירין הם הרא״ש בס״ג דניקב עד חדרי הזרע דומיא דהכי נסדק מצ״א עד חדרי הזרע בנסדק כל האורך מצ״א פסול ומשום ניקב לא פסול דס״ל בזה כהראב״ד בס״ב דנקב בעי חסרון ונסדק לא בעי חסרון ולמ״ד ניקב עד הזרע פסול בלא חסרון אם כן יקשה (לא) נסדק מצ״א מה נ״מ הא בלא״ה פסול מחמת ניקב בהכרח דכל שנסדק רוב עובי הקליפה מצ״א באורך כולו אע״פ שלא הגיע לחדרי הזרע פסול. ולפ״ז הר״ן כתוס׳ דנסדק כולו בעינן לא רובו רק הביא דיעות אי בעינן נסדק מפולש מעל״ע מצד העוקץ והיינו לרחבו או מצ״א פסול נסדק כולו. אבל הב״י גורם כר״ן שפירש נסדק לאורכו ברובו משני צדדין ויש פי׳ מצ״א היינו י״ל ע״ד הט״ז מאן דמפרש ניקב מעל״ע ה״ה נסדק ומאן כו׳ מש״ה כתב הב״י אבל הר״ן דחולק אתו׳ דסברי נסדק כולו לא נשתייר למעלה ומטה והר״ן פוסל ברובו לדיעה א׳ מב׳ צדדין ויש מחמירין מצ״א למ״ד ניקב עד הזרע היינו ג״כ ברוב צ״א דמסתמא עלה קאי (וס״ל דלא כב״ח בזה) והמחבר סתם כתוס׳ מצ״א וכולו בעינן לא רובו אף דלעיל בס״ג הביא דיעות כי שוה הוא לגרגרת ומ״מ קשה אמאי לא הזכיר רוב עובי הקליפה למ״ש בס״ב וס״ג והבן והנה י״ל מ״ש הב״י אבל הר״ן קאי אחוטמו דלתו׳ משמע חוטמו אין פוסל נסדק והבן. ועמ״א גרסתו נסדק יש פירש לאורכו כרחבו מב׳ צדדין בכף הדמיון היינו כמו רוחב ממש בהיקף אתרוג אם נסדק אין פסול עד שיסדק כטבעת סביב ולא נשאר מחובר כלום דגרגרת ברוחבו ברובו דפשטה כו׳ ה״ה לאורכו בעינן מב׳ צדדין יע״ש באות ו׳. וגירסתינו בר״ן יש פירש לאורכו או לרחבו ועא״ר ואי״ה במ״א יבואר עוד: