פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרמג:ד

אבל. עיין ט״ז. הקשה על מהר״מ למה כתב טעם סוכה קודם המוציא נכנס לישב משמע דראוי לסמוך סוכה לישיבה (כשישב) והא מטעם חובת היום סוכה עדיף מברכת המוציא כמו סוכה וזמן לשיטתיה באות א׳ (מה שאין כן להב״ח ז״ל עמוד תקמו ד״ה ומ״ש לפי התם תרי טעמי חובת היום וזמן קאי גם אסוכה) ועל זה לא היה חולק הרא״ש דמכל מקום חובת היום קדים ותירץ כו׳ ומסיק דנהנין קודם אף בשבת ויום טוב שחרית דצריך לאכול פת אפילו הכי המוציא קודם. ובסוכה נ״ו א׳ יין ואחר כך קידוש אע״ג דנהנין עיין אליה רבה י״ל נהנין המוציא אי אפשר בלי פת וצריך לברך עליו מה שאין כן יין אין חיוב כי אם לקדש עליו הוה פרי הגפן כחוב וראוי שתקדם קידוש ליה. והנה י״ל בשבת ויום טוב שיש קידוש הוה זה קביעות והיכרא דאין קידוש אלא במקום סעודה ובחול היכרא המוציא תחלה דוקא על אכילה מברכין ושבת ויום טוב שחרית איכא קידושא רבה פרי הגפן או שהכל על הכוס גם כן אחריו מיד סוכה קודם נטילת ידים והמוציא ועיין הלכות שבת. והנה קידוש שבת דין תורה וקידוש יום טוב יש אומרים דרבנן ויש אומרים דין תורה עיין מה שכתוב בסימן רע״ג וא״כ משום הכי קידוש היום קודם לסוכה שזה דין תורה וזה דרבנן ברכות ומיהו כבר אמר בתפלה. ובסימן רע״א כתבנו מזה. ועיין סימן רע״ג סעיף א׳ וסוכה שלנו לא הוה כמפנה לפנה כיון שיש מחיצות לתשמיש רק בדעת תליא מילתא יע״ש. אמר ההדיוט הכותב ראיתי לסדר כאן דין הכשר סוכה בלי פקפוק כלל להיות כשירה על פי מנהג וותיקין וחסידים. הנה מצוה מן המובחר סוכה להיות ד׳ מחיצות שלימות וצורת הפתח לנוי ותהיה במקום יפה ראויה לדירה ולא יהא מקום מוסרח שאין ראוי לדירה וגם אסור להזכיר השם ודברי תורה באם מגיע אליו ריח רע כמבואר. וראוי שיהא גם למטה דפים מרוצף עיין סימן (תרכ״ו בא״ר) זכר לעננים וגם משום כבוד קרקע לאשוויי גומות ביום טוב ושבת. ולכתחלה ראוי לעשותה לשום החג דבית הלל מכשירין יש לומר דיעבד (ויש לי הרהורי דברים במצה ישנה שלא לשום מצה ריש סימן ת״ס ובר״מ פרק ו׳ ממצה הלכה ט׳ כרבה פסחים לח דשימור לשום מצה בלישה ואפייה דין תורה דלא כרב יוסף פסחים ל״ח ב׳. ומזה דהלכתא כרבה לגביה אף היכא דתניא כוותיה דרב יוסף גם כן א״כ בסוכה נמי ט״ו ט״ו גזירה שוה ובירושלמי סוכה פ״א הלכה ב דמשמע דרבנן ושמא לא שמר כראוי לשיטתיה לכאורה בפסחים פ״ב הלכה ד כרב יוסה יע״ש אין מקומו פה וצ״ע). הסכך מן ענפי אילן דוקא עם עלים אז יוצא ידי חובתו לכולי עלמא כי אף לטי״ש וקנים יש לפקפק בהם עתה גזירת תקרה וכל שכן שיש לגמגם אם קולע קנים ועושה כמין דופן וכדומה ומסכך סכך בהם די״ל בהן גזירה תקרה וכל שכן אותן שקורין במדינת רוסי״א לאסי״ס שמונחים על עליות שיש בהן כמין סולמות פשיטא שאסור מכמה טעמים. וסכך בדבר המקבל טומאה אף מעמיד במקבל טומאה אסור עיין ב״ח והרבה פוסקים גם דפנות מצוה ממובחר שיהיו ראוין לסכך והיינו עכ״פ דפין שאין בהם ד׳ על ד׳ טפחים ולא יהיו משופין ברהיטני כי יש אומרים דגזור בהו אטו כלים עיין פני יהושע ובירושלמי. ואם לאו יתקע ד׳ קונדסין בארץ ועליהם יהיה הסכך. מסמר מתכות אין מקבל טומאה ויש שמקבל טומאה עיין פרק י׳ מהלכות כלים. ומכל מקום פסול הוא דאין גידולו מארץ. ואם הניח כלונסות וחברן במסמרים ואי אפשר בזולתם י״ל הוה מעמיד בפסול ואם כדי לחבר הדפנות י״ל מותר ועדיין יש לפקפק בהם. תהיה הסוכה תחת אויר השמים ואם סמכה לכותל חצר ויש בכותל רעפים לבינים פסול מן התורה ושינדל״ן י״ל רק מדרבנן. ואם יש ד׳ טפחים שאין כשר תחתיו אסור להניח השולחן שם דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו דמ״ש מתוך הבית. עצי הסכך לאחר סוכות אין להשתמש בו תשמיש בזוי ויראה ה״ה חדר כל השנה אין להניח שם ספסל נקוב וכדומה תשמיש בזוי ואפשר שבבית דירה מניחו ה״ה בזה וצ״ע. אין להניח שום שבר כלי על הסכך אם הוא ניכר מפני מראית עין. ואינו ניכר רשאי אם אין צריך לסכך בו כעין כתונתא דמנימין ומשמע דרשאי להשתמש בסכך כל מה שמשמש בבית דירה כעובדא דמנימין והא דאסור בהנאה כל שבעה לבטל ממצותה ועי׳ בפנים. ודין סוכה דיעבד מבואר בפנים ועסי׳ תר״ל ס״ז סיכך ע״ג מבוי שיש לחי לאותה שבת משמע הא בי״ט לא ותליא בפלוגתא רש״י ותוס׳ ביצה י״ב א׳ הוצאה שלא לצורך כלל בי״ט ולמ״ד לוקה מ״ה כבסי׳ תקי״ח במ״א ג׳ י״ל מיגו דמהני מ״ה לי״ט בהוצאה מהני כו׳ ועי׳ לבוש כתב בחה״מ לא מהני יע״ש ומ״מ צ״ע. הסכך צריך שיהיה מטר יורד בה וא״ל י״א דפסול עיין בפנים. מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג והמכסה אפ״ה בסוכות פטורה דבז׳ ימים לאו קבע מיקרי. ומי שיש לו ב׳ חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פשיטא שפתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הלך מסוכה לחדרו בענין שפתח הוא מחדר הסוכה י״ל שחייב בפתח בסוכה הפתוח לרשות הרבים וכדומה דהוי כבית שער ול״ד לסוכת היוצרים עי״ד רפ״ו כ״ב בש״ך. מי שיוכל להיות לו לבדו סוכה שיוכל לישן עם אשתו שם יי״ח כי י״א דבעינן תשבו כתדורו כה״ג ומפני הצינה יכול לעשות מטה עם כילה כבסימן תרכ״ז ויי״ח לכ״ע יע״ש ואין אויר והצינה מזיק לו ואשרי מי שיוכל לקיים כהלכתה:

ישיבת סוכה מבואר בפנים ולילה ראשונה חובה מ״ה וצריך לאכול כזית פת מה׳ מיני דגן דוקא כמצה ט״ו ט״ו מגזירה שוה כו׳ ויראה שצריך לאכול בכדי אכילת פרס כמצה בסוכה דג״ש גמורה היא. גם י״ל שלא יעשנה עשירה ממי פירות וכדומה אף למ״ד דקבע סעודה עליה יכול לקדש אריפתא כזה ומכ״ש כשמקדש על היין משא״כ בליל א׳ דסוכות א״י י״ח כ״א בפת היוצא במצה לא בעשירה ומכ״מ מעט מלח לא הוי עשירה ובמצה הטעם שמחמץ וצ״ע. ברכת לישב בסוכה י״א להר״מ ז״ל הכוונה דוקא ישיבה ממש וראוי לכוין גם לזה ומלת לישב בסוכה בב׳ דפוסים היו״ד נחה והלמ״ד בצירי וכן השי״ן וכן ראוי ע״פ הדקדוק לא כמ״ש לישב בשלש צרוין. כי ראוי להיות היו״ד נחה כי הוטלה תנועתה בלמ״ד. בסוכה הבי״ת פתח והסמ״ך דגושה כ״מ בשני דפוסין כבשמים הידיעה כי סוכה צריך חידוש וצ״ל ושאר דינים ועסי׳ ח׳ בציצית בלבוש ובסידור הענא הסמ״ך רפויה וצ״ע והבן: