פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סד:א

מ״ש המחבר בס״א פסוקים וכ״ש תיבות. ומ״ש פרשיות יצא דעת הר״מ ז״ל בפ״ב הי״א מק״ש ויש סעד דאל״ה מה קאמר למה קדמה שמע הא בהכרח והיו וכ״ת תקדום יאמר א״כ באמת איך יתורץ זה וע״כ והיו לא קאי אויאמר דפ׳ ציצית רק לי״מ א״כ מה פריך למה קדמה שמע (עתו׳ ברכות י״ד ב׳ ד״ה למה ופר״ח סי׳ ס״ז) ש״מ דהיו רק אפסוקים לא אפרשיות ולכתחלה סדרום חז״ל כך כדאמר ריב״ק כו׳ ומ״מ אימא מדרבנן לא יצא והפר״ח כתב היה קורא בתורה כו׳ ויאמר קודם או״י דויאמר דציצית אה״נ אין שייך לק״ש ומש״ה יצא משא״כ שמע והיה עלייהו קאי והיו כו׳ וזה י״ל כמ״ש בסמוך דמדרבנן מייתי ראיה ומיהו אין ראיה די״ל יצא שמע והיה ויקרא ציצית אח״כ ואשמעינן מצוה צריכות כו, או ברכות כו׳ וכדומה ולי העני אכתי טעמא בעי למה בקריאה והיו קאי רק אפסוקים ובכתיבה בתפילין ובמזוזה אף פרשיות שלא כסדרן פסול עי״ד רפ״ח ור״צ בט״ז א׳ וכאן א׳. ואם נאמר דאה״נ דמ״ה כשר ומדרבנן פסול בכתיבה ועיין הגמ״י פ״א מתפילין אות נון בקריאה מדחזינן ויאמר לבסוף לא קפדי חז״ל כ״כ אדיעבד מיהת. א״כ אם יש לו ב׳ פרשיות קדש והיה ומצטרף ב׳ פרשיות מתפילין אי אמרי׳ בספק י״ל ספק דרבנן לקולא ועיין בל״ב בט״ז א״ב וצ״ע. ועיין באר היטב בשם עה״ג ואי״ה יבואר במ״א וכאן אין להאריך:

חוזר עט״ז סברתו כלבוש דודאי פסוק ראשון אף שא״י אם אמר או לאו מסתמא אוקי אחזקה ואמר אותו דכל ישראל מכירים ויודעים שצריך כוונה בפסוק א׳ אלא ששכח עתה וכ״ת מאי איכפת לן יאמר פ״ב (כל היכא דאיכא לברורי בקל כו׳) י״ל דהוי כב׳ רשויות וע״כ אמרינן בסימן ס״ג אות ג׳ דקורא בלחש או ממתין מדוחק שיודע בודאי שלא כיון משא״כ כאן אוקי אחזקה ועיין לח״מ פ״ב מק״ש הי״ד נראה כן להר״מ חוזר לואהבת אבל פסוק א׳ אוקי אחזקה יע״ש (מה דמשמע שם דבקורא עראי חוזר וקורא בסי׳ ס״ג ס״ו בש״ע אין מבואר אם עשה כן שיחזור ויקרא דב״י לשיטתי׳ כאן והבן) והב״ח חולק ועמ״א א׳. ואני מסופק אם דילג פסוק בואהבת וגמר הפ׳ א׳ והיה א״ש אם יקרא אח״כ מדילוג וגומר הפרשה דקורא כסדר ומ״ש בנתיים והיה א״ש סדר פרשיות אין מעכב וצ״ע. ואם דילג תיבה בלבוש ופר״ח שיתחיל מתיבה ויגמור וא״ר אות ג׳ בשם מי״ט דיתחיל מראש הפסוק יע״ש: