פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרלב:ג

כשירה עט״ז כמאן דליתא דמי כמ״ש בסוף לא מטעם ביטול ולא מטעם לבוד דכה״ג בממשות מפסיק ל״ש לבוד ודוקא באוויר שייך לבוד (עתו״ש בהל׳ עירובין גבי לחי). ודברי הלבוש מאורן של ישראל צ״ע טובא דא״כ בטלת כל איסור אם אמרינן מבטלין מ״ה יניח נבילה אצל ב׳ שחוטה וכדומה וכל שניכר ודאי אין שייך ביטול (וסנהדרין י״ל דא״י איזו דיעה נכונה הוי כאין מכירין או כמ״ש הט״ז דמיעוט כמאן דליתא והתם ל״ש) המיעוט נהפך משא״כ באיסורין המיעוט כליתא דיליף מסנהדרין כמ״ש רש״י ריש ביצה וממילא להיפך בהיתר וא״צ להשליך א׳ רק מדרבנן כבסי׳ ק״ט בי״ד ועתוס׳ סנהדרין גבי נסקלים בנשרפים לחד תירוצא י״ל מ״ה צריך להשליך א׳ ובפריי שם כתבנו בפתיחה לה׳ תערובות והתוס׳ בחולין לענין קבוע כתבו אע״ג דא״י ממי לקח היל״ל בתר רובא דלע״ע אין ניכר חידוש הוא קבוע אבל בניכר פשיטא א״צ לראיה דאין בטל והט״ז ז״ל במכ״ש כ״כ: