פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרלא:ו

שא״י עט״ז סוכה ט״ו ב׳ כפי׳ ר״ח ור״ת אי אפשר לצמצם כו׳ דקיי״ל פרוץ כעומד כה״ג בסכך כשר ופסול שרי ול״ד לס״א בחמה וצל שוין דפסול עיין בהרא״ש שם וב״י במעדיף ומניח ודוחק ביניהם עד שיוצא על השפודים או שתי ובהכרח הם כפרוץ וכשר ודע דשפודי עץ מדרבנן פסול וארוכות המט׳ שנשברו כבלאי כלים ג״כ דרבנן א״כ י״ל ל״ש אי אפשר לצמצם היינו מספק דבדרבנן י״ל דשרי ועתוס׳ שם וחולין גבי מחצ׳ כרוב אבל שפודין מתכות ובארוכה וב׳ כרעים דמ״ה פסול שייך זה וא״נ מדרבנן בקנים שיש בהן אויר פריך שפיר עב״י. והנה נקיט המקרה ולא המסכך עחה״ר דאין ראוין לסיכוך נקיט המקרה וערש״י ז״ל כמו שאנו עושין וכ״כ התי״ט ועיין ברבינו הגדול פני יהושע ז״ל האריך בחידושיו. וכפי הנראה לכאורה להב״ח בסי׳ תר״ל ובט״ז ומ״א שם י״ד דלמ״ד מעמיד אסור מטעם גזירה בדבר שרגילין לסכך בהם דהיינו שפודין עץ משא״כ שפודין מתכות הכל יודעין שרי מעמיד כי הא לתי׳ הר״ן עט״ז שם א״כ י״ל הכל הולך אחר המעמיד נמי דרבנן הוא וכל שמעמיד מדרבנן פסול הוי גזירה לגזירה א״כ מתני׳ אשמועינן דוקא תקר׳ כמו שאנו עושין הוא דשרי וכרבא בהכרח מעדיף הוא כיון שנותן שפוד שתי ופסל סכך ערב הא הניח שפוד כך בשתי ובין פסל סכך שתי פסול דלמא לא יעדיף עתוס׳ שם ואפשר רש״י מפרש איפכא ודינא אשמועינן מעמיד מותר דלא כר״י לקמן דשפודין מעמיד הוא וכ״ת ברזל אין דרכו לסכך בהן ארוכות המטה מא״ל וכ״ת בבלאי כלים דרבנן ל״ג במעמיד והוי גזירה לגזירה הא בגמרא מפרש לדחות זה ומוקי בכרעים דראוי לקבל מ״ה טומאה ש״מ דמעמיד בכ״ע שרי וההוא דסוכה בין אילנות כ״ד ב׳ וכ״ב ב׳ תרגמה האדון ז״ל ובמ״א בסי׳ תר״ל אות י״ד עמ״ש שם. (הארכתי קצת דרך פלפול בעלמא):