פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכט:יב

כל עט״ז המחבר נמי מאכל אדם מיירי דפונינ״ו אין ראוי די״ל כמ״ש הרא״ש דארוך הוא עיין אות י״ג ומיהו קיי״ל כהר״ב דמאכל בהמה וב״א לרפואה מסככין אף באוכל עצמו. ומשמע ודאי אף שלא הוכשרו בתלוש במים פסול מ״ה משא״כ בנסר משופה כ״ז שלא יחדו למדרס מסכך בפחות מד״ט. ועתוס׳ סוכה י״ג ב׳ ד״ה ירקות בלא הוכשרו ואפ״ה משום אויר ולא סכך פסול כפירש״י ז״ל ד״ה ופוסלן והנה כו׳ יע״ש אלמא הכין הוא. ור״י דאמר אין סוכה נוהגת אלא בד׳ מינין לבד מאתרוג אף לא הוכשר וכאמור:

והוי יודע כל מיני אוכלין כללא הוא ואף שומים ובצלים וירקות שאדם יי״ח בפסח דלא אכלן בעינייהו כ״א בטיבול וד״א מ״מ מטמאין מ״ה וכמ״ש התוס׳ סוכה י״ג ב׳ ד״ה ירקות ול״ד למ״ש בעוקצין פ״ג מ״ה הר״מ ז״ל פ״א מט״א הקושט והחמס וראשי בשמים דאוכלין לאו להנאת גופן והנך אין ניקחים בכסף מעשר וכל שאין נקח אין מטמא וכל שניקח מטמא וקור שאני כמ״ש הרא״ש שם דראוי ע״י שליקה ועיין בפ״ש מהל׳ מעשר שני הלכה ח׳ וט׳ יע״ש ועיין בעירובין כ״ח ב׳ ורבינו הגדול בפני יהושע סוכה שם וא״כ אין מסככין בשום אוכל שום ובצל אבל קור קודם שנשלם מסככין בו וקנמון וכל בושם שאין נאכלים להנאת גופן כ״א לריח ומראה וכדומה מסככין ופלפל רטיבתא וזנגבילא רטיבתא עיין ה״ב ואף יבשי אח״כ כל שהוריד טומאה שוב אין כשר לסכך אחר כך ומיהו זה מדרבנן כבלאי כלים וזה מ״ה וכאמור עמ״ש באות א׳ מזה: