פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכה:ג

כתב הטור עט״ז. המעיין בב״ח ז״ל יראה שמפרש להיפוך לר״ע סוכה ממש פי׳ הפסוק בפ׳ אמור למען ידעו כו׳ עיקר הודעה שידעו שישבו בסוכות ממש וזהו שצריך שנדע בכוונתה ועמ״א מזה ובהוציא מארץ מצרים ענין בפ״ע דבזמן הזה היה ההושבה בסוכות אבל לר״א דאמר ענני כבוד היו צריך שיכוין במצותה עיקר לזכור י״מ למען ידעו כי בסוכות הושבתי מיד בהוציאי מארץ מצרים עמוד ענן יומם כו׳ ולפ״ז ראוי לכוין שתים שישבנו בסוכות ענני כבוד דבר נסיי וגם הוציאנו ממצרים ומיהו י״ל בכתוב אין מפורש רק י״מ לפשט זה. וכל זה לצאת המצוה כתיקונה ע״צ היותר טוב ודיעבד אם לא כיון רק לצאת במצוה שצונו הש״י יצא דמצות צריכות כוונה לצאת כבסימן ס׳ סעיף ד׳. ולר״ע יהיה הזכרון בסוכות הושבתי כמ״ש הרשב״ם ז״ל בפ׳ אמור שלא לומר כוחי ועוצם ידי כו׳ וכמ״ש הראב״ע ז״ל שאפשר סוכה שעשו בני ישראל בתשרי היה כי בקיץ א״צ לזה שענני כבוד היו מגינים משרב וגשם ובתשרי קצת קור התחילו לעשות סוכות ובהוציא ממצרים יחס המצוה לי״מ ככל שאר המצות עבדי הם ומחויבים אנו לעשות מצותיו משא״כ לר״א עיקר הידיעה הנס ענני כבוד וזה היה מיד אחר יציאת מצרים ובתשרי עושין דאל״כ לא היה היכר זה פי׳ הטור להב״ח ז״ל. אבל הט״ז מפרש להיפוך לר״ע עיקר הידיעה לזכור י״מ שמיד היה ההושבה בסוכות לאחר י״מ למען ידעו אי״מ קאי ולר״א עיקר הידיעה ההושבה דרך נסיי בעננים ובהוציא ממצרים ייחס המצוה אחר י״מ כלומר צריכין שתעשו מצות ה׳ מאחר שהוציא אתכם ממצרים. ומה שפסק הט״ז כר״א נגד ר״ע בסוכה ערא״ם ז״ל פ׳ אמור דהושבתי משמע פעל ה׳ נסיי דאל״כ ישבו מ״ל יע״ש. ובנוסחא שלפנינו שם כר״ע לא כר״א אבל בגמרא סוכה י״א ב׳ משמע כהט״ז הגירסא י״א מענני כבוד ור״ע אמר סוכה ממש ועם זה י״ל מ״ש רש״י פסחים צ״א ב׳ ר״ש לית ליה דר״א כל שישנו מדרב יהודה אמר רב השוה הכתוב ובפסחים מ״ג ב׳ מכל לרבות נשים אלא זה לר״א שם דענני כבוד ואף הם היו באותו נס ועתוס׳ מגילה דף א׳ וערכין פ״ק ואבודרהם דף ט׳ ע״ב דפוס פראג מ״ש נשים בסוכה פטורות כתירוץ התוס׳ מגילה ועיין יד יוסף פ׳ אמור. וא״כ לר״א סד״א לילף ג״ש ט״ו מסוכות שגם הם באותו נס ופטרם הכתוב לכך צריך כל עתוס׳ פסחים מ״ג ב׳ משא״כ לר״ע דהלכה כוותיה דסוכות ממש היו א״כ בסוכות יש טעם לפטור נשים דלאו בני מלאכה לומר כחי ועוצם ידי כמ״ש הרשב״ם ז״ל הביאותיו לעיל וז״ש הכתוב כל האזרח בישראל דוקא למען ידעו כו׳ משא״כ במצה יש סברא לחייב נשים מדר״י אמר רב וגם היו באותו נס וכבר כתב רבינו הגדול פני יהושע ז״ל כל שיש טעם אין סברא למילף מג״ש והיקשא ועיין במס׳ פסחים. זהו הנ״ל קצת דרך דרוש ובס׳ המגיד הארכנו בכיוצא בזה. עמ״ש אי״ה במ״א מזה. פסחים צ״א ומ״ג ר״א בן פדת אמורא אמר כל שישנו והבן: