פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרד:א

מצוה עט״ז ברכות א׳ ב׳ תוס׳ ד״ה כאלו ויקרא כ״ג פ׳ אמור אך בעשור לחדש השביעי ועניתם את נפשותיכם וקרא אחרינא שם ועניתם את נפשותיכם בט׳ לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ועיין יומא פ״א ולדידן תוס׳ יוה״כ מקרא אחרינא עסי׳ תר״ח. וקרא דכתיב ועניתם ט׳ לחודש כאלו התענה גם בט׳ מפני דיותר שכר לפום צערא אגרא כשהוא מצווה על תענית מן כשהוא מצווה על אכילה לכן הוציא קרא אכילה כאלו התענה עב״ח ואכתי הא יותר שכר על מצווה ועושה והציוי הוא אכילה לא התענית דאדרבה אסור להתענות בט׳ היה לכתוב ואכלת׳ בט׳ יותר שכר ומשני דהציוי של תענית עשירי שייך בט׳ לאכול בט׳ שיוכל להתענות ביו״ד א״כ הוי מצווה ועושה בט׳ והבן. ומשמע מכאן דמ״ע מ״ה הוא לאכול בט׳ או עכ״פ מצוה בעלמא לא מ״ע עפר״ח (ודוגמא ת״ש) בכ״מ פרק שלישי מהל׳ נדרים הלכה ט׳ תמה דאסמכתא היא וכתוב אסמכתא היא א״צ חיזוק יע״ש ועמ״ש בפתיחה כוללת באסמכתא ועסי׳ תי״ח ותק״ע ואי״ה שם יבואר ועי״ד רט״ז וא״כ ספק הוא עי״כ אי הוי מ״ה ממש או לאו ועסי׳ תרע״ז לענין דחיית מצוה דרבנן מקמי ד״ת והבן:

מעשה דחייט עב״י וכפי הבנתם שם ה״פ כי שוטר פעם על משרת פעם על שר עי׳ פ׳ שופטים ושוטרים ברש״י והראב״ע והרא״ם ז״ל ולפי׳ א׳ שוטר אין שר רק ממונה לחפש גנבים זוללים וסובאים ויתורץ ג׳ קושיות א׳ למה שאל מה מלאכתך ב׳ למה נתן ה׳ זהובים בעד זהב ואדם רשאי לבזבז ג׳ איך נתפייס שלקח מיד עבד השוטר התירוץ שהשוטר לא היה שר כו׳ שאל איך נתן ה׳ בעד זהב ואתה זולל וסובא או גנב ורצה לתופסו השיב חייט אני ולא גנב ורשאי אני לבזבז בשלי אז שאל אמת כן ומ״מ דבר תימה היא כי הנהנה מיגיע כפו אין מבזבז כ״כ כסוחר ומ״מ הוי ניחא ולא עוד שלקחתיו מיד עבדי דהיינו שהמוכר כבר מרוצה היה לעבד בעד זהב א׳ ואתה הוספת עד ה׳ והעליתיו בדמים ומייקר השער בענין זה ואני שוטר ראוי לתופסך על זה משא״כ אי בזבז כך ונתן כפי מה ששאל המוכר אין זה מייקר השער אם הוא שוטה כו׳ ונמצא רק רעה א׳ עשה ולכך עשה הב״י כלומר שם במלת ולא עוד והשיב החייט נהי שבע״ש וי״ט וכדומה מצוה לאכול מ״מ אין אני מייקר השער רק פ״א בשנה בעי״ה דוקא שצוונו הקב״ה לאכול ולשתות ובטוחים שיכפר עונותינו משא״כ י״ט ושבת אכילה מצוה וכאן כאלו התענה בט׳ אכילה כדי שנוכל להתענות ביו״ד ויכפר עונות ופ״א בשנה לא נקרא מייקר השער וא״ש הכל (ובספר המגיד ע״ד רמז חייט תופר בגדים הלבוש ז״ל בהקדמה תופר לא ליעול בכיסופא הנפש בלי לבוש חופה גדולה בעילוי מפני שט״ח ביותר שמחייבין והבן. והחייט יודע מדת הבושה כי לולי הבושה כל עמל אדם לפיהו ויהיו ערומים ולא יתבוששו וזה פרנסתו של חייט ואם בגדי הגוף כך עאכ״ו בגדי הנפש להסיר בגדים הצואים וע״י התשובה זכיות ומש״ה אמר לו כן תי׳ הב׳ שוטר שר העיר ושתים רעות א׳ שוה זהב בה׳ ראוי לקונסו שזלזל הרבה בשיעור מופלג גם לוקח מיד עבד השר השיב לדידי שוה אלף וקניתיו בזול ביום כזה גם לא מרד בשר רק מפני מ״ע וכבוד היום אין לך לכעוס יע״ש. והב״ח ז״ל בשם מהרש״ל ז״ל דלא היה המעשה שהעבד נתן זהב ונתרצה המוכר רק המוכר תבע ה״ז ועבד אמר זהב ולא נתרצה המוכר ומיד אמר החייט ה״ז והשיב החייט כי אם לא היה עבדך רוצה לקנות ולא הייתי מתיירא מלוקח אחר אפ״ה מיד נתתי אף י׳ זהובים ותשובה זו מספקת על שבזבז כי לדידי שוה כמה ולא לקח מיד העבד. והט״ז ז״ל תי׳ כי ב׳ תירוצים על ב׳ שאלות בזבז יותר לדידי שוה הרבה מחמת ציוי השם עסי׳ תרנ״ו המבזבז במצוה וגם אף לא נצטוינו לאכול ביום זה כלומר כמש״ל ועניתם בט׳ כאלו אין מצווה ועושה מ״מ כיון דניחא קמיה קב״ה זאת האכילה בטוחים אנו שלא תכעוס השר ג״כ ועסי׳ ס״ו אות א׳ וי״ל בע״א:

עב״ח בזה וע׳ פרישה דמפני ציווי השם אין ראוי להשיג גבול או לגזול רק החייט היה שם תחלה או באו יחד יע״ש וע׳ בה׳ גזילה בפ״א דגזל עכו״ם מ״ה מעשה ואכלת כו׳ חימוד עכו״ם חמסן יהיב דמי צ״ע בעכו״ם והבן: