פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקצ:ו

י״א עט״ז צריך להתבונן בדברי קדשו ז״ל והמעיין בתה״ד סי׳ קמ״ב כתב דר״ת והרא״ש ז״ל חלוקין דלר״ת שברים ותרועה כאחד צריך להפסיק בב׳ נשימות דוקא דלא גנחי ויללי בב״א ולהרא״ש דוקא בנשימה א׳ דזהו מצות התורה תרועה א׳ בעינן גנח ויליל דדוקא בב״א וא״כ במקום שתוקעין בסדרים (היינו כבסי׳ תקצ״ב) פעם תשר״ת ופעם תש״ת ופעם תר״ת או פעם תשר״ת ג״פ ופעם תש״ת ג״פ ופעם תר״ת ג״פ דהיינו ל׳ קולות כמו במיושב (כמו שעושין בנייא שטאט שם) יכול לצאת ידי כולם במיושב תשר״ת שברים ותרועה בנשימה א׳ ובסדרים ב׳ נשימות או להיפוך וממ״נ יוצא משא״כ במקום שתוקעין בסדרים תשר״ת פ״א בכל פ׳ צריך במיושב בנשימה א׳ ובסדרים ב׳ נשימות אבל לא להיפוך בסדרים בנשימה א׳ ומיושב ב׳ נשימות כי שמא עיקר התרועה יליל והיינו תר״ת וא״כ כשתוקע בסדרים תשר״ת בכל פעם דילמא השברים אין כלום רק התרועה יליל ולא יוצא מריע מתוך שברים לאו כלום כה״ג בחולין כו׳ והיינו די״ל אף להרא״ש לא יצא בסדרים דלא עבדי אינשי כן כלל ונהי אם התורה צותה כך זהו התרועה משא״כ אם המצוה רק התרועה לחוד כשעושה שברים עם תרועה בנשימה א׳ לאו כלום וכה״ג בחולין דקורא בברייתא בי״ט ע״ש תוקעין ולא מריעין כה״ג ואע״ג בסעיף ה׳ אם תר״ת בנשימה א׳ יצא והוא מירושלמי זהו במצות התורה לא יבטל אגב אינך משא״כ ברשות כה״ג דחולין וכ״ש אם השברים אין מצוה כלל והבן. והשתא מ״ש המחבר וי״א שאין צריך בנשימה א׳ לר״ת וי״א שצריך הרא״ש ז״ל וסובר לר״ת נמי יוצא בנשימה א׳ אלא שא״צ א״כ איך כתב וירא שמים יוצא ידי שניהם וצ״ל דה״פ אף דהלכה אם בנשימה א׳ יי״ח לכ״ע מ״מ ירא שמים וחושש לסברת תה״ד דלר״ח לא יי״ח בנשימה א׳ יעשה כתה״ד במיושב בנשימה א׳ ובסדרים ב׳ נשימות וכולל בכ״מ אף לדידן לקמן בתקצ״ב משא״כ להמחבר שם יכול לעשות להיפוך ג״כ כדאמרן. ומ״ש הט״ז דמ״מ שם תרועה עליה היינו ממ״ש הרא״ש ז״ל ור״ת ג״כ א״צ קאמר לא לאסור בנשימה א׳ ועתה״ד בזה. והר״ב ז״ל כתב המנהג הפשוט בב׳ נשימות ואין לשנות י״ל דסובר כתה״ד דלא יצא בנשימה אחת כו׳ והבן. ואי״ה במ״א אות ד׳ בהא דתר״ת בנשימה א׳ יבואר עוד והבן: