פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקסח:ד

ולא עט״ז דעתו ז״ל כאן ובי״ד ת״ב אות ט׳ דלעולם היא״צ אף בשנה ראשונה ביום המיתה ופוסק אח״כ אבילות לאחר היא״צ אף שהיה הקבורה מרוחק ממיתה כמה ימים דמיד אחר יב״ח ממיתה משלים האבילות לגמרי אבל דעת הש״ך שם אות יו״ד ובנה״ך דודאי אבילות אין מפסיק רק אחר יב״ח מיום הקבורה לא מיום המיתה הלכך אם מרוחק יום הקבורה מיום המיתה ב׳ או ג״י בהכרח בשנה ראשונה יתענה ביום הקבורה דאבילות יב״ח מתחיל מקבורה ואם יתענה ביום מיתה יפסיק מיד אבילות גם להתענות ולנהוג אבילות אחר כך אין לעשות לכך בהכרח מתענה בשנה א׳ ביום קבורה ומשם ואילך ביום המיתה משא״כ כשמת היום ונקבר למחר אף בשנה ראשונה מתענה ביום המיתה ופוסק אבילות ביום יאהר צייט דעכ״פ נשלם יב״ח וז״ש בתה״ד רצ״ב וגם נ״א כו׳ טעמא יהיב למלתיה מש״ה נוהגין העולם לנהוג אבילות ביום יא״צ דלפעמים ושכיח קצת שמת היום סמוך לביה״ש ונקבר ביום שאחריו ואם יפסיק אבילתן ביא״צ עדיין לא שלמו יב״ח בשלימות כי אבילות יב״ח מונין ג״כ מקבורה כמו אבילות ז׳ ול׳ בי״ד שע״ה ומש״ה ל״פ שנהגו אבילות ביום יא״צ. ולפ״ז יצויר ב׳ אחים א׳ היה אצל המיתה ושלחו המת לעיר אחרת להקבר שם ואח ב׳ היה במקום קבורה ונודע לו שם דאח הא׳ מתחיל אבילות מיד כבסי׳ שע״ה ס״א והב׳ מקבורה שנודע לו שם והיה בין מיתה לקבורה ב׳ או ג״י שהא׳ מתענה בשנה א׳ יא״צ ביום מיתה והב׳ מיום קבורה יע״ש היטב. אבל הט״ז ז״ל סובר דלענין אבילות יב״ח לעולם מנינן מיום מיתה לא מקבורה ול״ד לאבילות ז׳ ול׳ הלכך בשנה א׳ מתענה ביום מיתה ונשלם אבילות יב״ח ג״כ. ומ״ש התה״ד ונ״מ כו׳ אפשר ג״כ קצת טעם יהיב דלפעמים מת היום ונקבר למחר נוהגין ביא״צ אבילות כיון דאתמול נשלם יב״ח ממשיך יא״צ ג״כ ונמשך עד יום הקבורה אבל אם היה הפסק בין יא״צ לקבורה דודאי נפסק אבילות אחר היא״צ דלדידיה אבילות יב״ח נפסק מיום המיתה מיד. ובתה״ד כתוב דאבילות לעולם מיום קבורה מנינן וכ״ה בש״ך שם ובט״ז השמיט בכוונה לעול״ם ומ״מ מפרשו דרצו לנהוג אבילות ביא״צ כדי שיהא אבילות לעולם מיום קערה וביום אתמול נשלם ולפעמים מת היום ונקבר למחר כאמור אבל אם רחוק ב׳ וג״י נפסק אחר יב״ח והבן. ומ״ש לענין שנה שלימה או חסירה אי״ה יבואר במ״א ך׳: