פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקסב:ח

אם עט״ז האריך ומשמע לכאורה די״ל דהלכה כרא״ש בתשובה דצדקה לא מהני גמר בלבו ושאני תענית דדמי לקרבן ממש וא״כ מ״ש הר״ב בהג״ה בח״מ ס״ח ורנ״ח בי״ד סי״ג דהעיקר כסברא ראשונה דהרא״ש פסק כן בתענית אין ראיה כמ״ש. ויראה לפ״ז אם הרהר בלבו להתענית איזה שעות לצעורי בעלמא שלא לפרוש מציבור כעין מ״ש באות ג׳ י״ל לא הוי כקרבן והרהור בזה לאו כדיבור דמי וצ״ע גם בזה. אבל מהרי״ק ז״ל סובר דהרא״ש בתשובה שפוסק צדקה הרהור לאו כדיבור דמי חולק אמ״ש בתענית כר״ת ומש״ה פוסק הרא״ש בתשובה דצדקה הרהור לאו כדיבור אבל העיקר כמ״ש בפסקיו בתענית ה״ה בצדקה הרהור כדיבור דפסקיו עיקר יותר מהתשובה היכא שסותר כו׳ וגם המרדכי בשם רש״י דצדקה הרהור כדיבור עכ״ל מהרי״ק. ועא״ר אות ה׳ ויו״ד סי׳ ח״י דאף בנדר הרהור לאו כדיבור דמי ובעינן פיו ולבו שוין ועיין אות ט׳ אימתי מהני הרהור ואי״ה שם יבואר: