פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב נו:א

בעניית הקדיש המחבר כתב ב׳ פירושים כל העונה איהש״ר בכל כחו האמור בשבת קי״ט או בכל כוונה או בקול רם לכן יש לקיים בשתיהן. ועא״ר אות ב׳ לא יגביה קולו מהמברך כבסי׳ קכ״ד סי״ב ובשבת קי״ט איהש״ר בכל כחו ב׳ פירושים ועל אמן בכל כחו לא פירשו כי י״ל בין אמן שבח דלא יגביה יותר מהמברך כדאמר ברכות מ״ה גדלו כו׳ יחדיו והיינו בשבח משא״כ ברכת בקשה ועונין איהש״ר שיאמין זה י״ל דמגביה יותר רשאי ובאיהש״ר אמן על בקשה הוא שיהא זה בימינו מיד ומ״מ סתם אמרו אמן יותר מהמברך. ואמירת הקדיש יתגדל ויתקדש ע״ש הפסוק (יחזקאל ל״ח כ״ג) והתגדלתי והתקדשתי וארמית ב׳ טעמי עב״י הביאם הט״ז וכתב עוד ב״י בשם הזוהר תרומה ותוכן כוונה כי מכריזים שילכו הכל לצד כי המלך ה׳ צבאות יבוא וצריך להכריז בלשונם כי לה״ק הוא קדוש וטהור וארמית יש בו אחיזה לסט״א ומכריזים בלשונם:

מ״ש הט״ז לפי׳ א׳ יאמר שמיה במפיק ה״א ולא לפי׳ הב׳ ופי׳ הב׳ עיקר כי יהא שמיה רבה עד עלמיא כ״ח אותיות יש איה״ש בכל כ״ח (אמן אין ממנין כי קאי ענייה על מה שאמר ש״ץ יתגדל כו׳) ושמה חסר יו״ד א״כ כפירוש הב׳ דלראשון שמיה ביו״ד שם י״ה ומיהו הב״ח כתב דאף לפירוש ב׳ אין בכך כשיאמר שמיה במפיק ולפ״ז יאמר יהא שמיה רבה מברך ג׳ תיבות בנשימה א׳ ובמפיק ויצא י״ח ב׳ פירושים והנה תלת שמיה אינון וי״ל אף שמיה דקודשא ב״ה במפיק אין קפידא. וראיתי בסידור מהרב המדקדק הגדול מהר״ר שלמה הענא ז״ל שמה תלת במפיק בלא יו״ד ולכאורה הם סתורים וכפי הנראה מט״ז כאן גם שם יתגדל ויתקדש עיין בצירי כי הו׳ עברי ע״ש וי״ל הדלי״ת בצירי ובארמית בפתח ולא כאומרים בשני שוואין כאלו התיו והגימל בשוא אלא הגימל בפתח:

ידגיש גימ״ל דיתגדל דלא לשתמע יתקדל עורף ולא ידגיש ביותר יתברך הבית ויתהלל יחתוך הה״א של״ה רו״ב ב׳ א״ר. יפסיק בין אמן ליהא שמיה רבא וכן אמן ומודים של״ה א״ר ה׳ ואמת שכן פסק הב״י יש״ר כו׳ כ״ח אותיות ואמן קאי ענייה על הש״ץ יע״ש. ומה״ט כתבתי בקונטרס קטן שלי דב׳ אמנים א״י מהו דודאי הם תפלה ויתגדל ודאי יהיה כך לע״ל רק התפלה שיהא בחייכון בעגלא וע״כ אין לומר אמן אחר שמיה רבא ובמ״א כתבתי מזה ואי״ה במ״א אבאר עוד עמ״ש באות ג׳ מזה: