פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקנג:א

ומותר עט״ז ל״ח דרחיצה א״צ תוספת אכילה צריך תוס׳ דז״א עמ״א ג׳ אלא לאפוקי מסברת הרמב״ן ז״ל בטור הא קיבל בפירוש התענית אף הרא״ש מודה דקיבל נמי רחיצה הא מנעלים חזינן דלא קיבל וכאלו פירש דמנעלים יהא שרי ומ״ש מי שמקבל בין המצרים היינו מי״ז בתמוז אף שיש נוהגין באותו מקום לנהוג ג״כ חומר רחיצה מי״ז בתמוז איהו לא קיבל רק מ״ש בפירוש ול״ד לכאן דקיבל מפלג המנחה ואילך תוס׳ ת״ב מאכילה ממילא כל מה ששייך לת״ב קיבל ה״ה ה׳ עינויים משא״כ בין המצרים זה חומרא בפ״ע מה דפי׳ אסור כו׳ ועסי׳ תקנ״א סי״ו ומ״ש בשם מהרש״ל היינו בזה פסק כמהרש״ל בין המצרים הא בתוספת ט״ב לא פסק כוותיה ועמ״א אות ד׳ ואי״ה שם יבואר עוד. ודוקא כשקיבל תוספת ט״ב מפלג המנחה שזה תוספת הא קודם לכן לאו תוספת הוי ואם קיבל בפ״ע אז הוי כבין המצרים ועב״י וב״ח ובסי׳ רס״א במ״א אות ט׳ וי׳ מאימתי הוי קבלה בתוספת שבת ה״ה כאן ועמ״א אות ד׳: