פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב נה:א

אומרים קדיש עט״ז. אחר ישתבח אומרים קדיש וקאי על פסוקי דזמרה כי אין אומרים אותו אלא על תורה שבכתב או אחר הגדה עמ״א נ״ד ג׳. ומ״ש אחר תפלת י״ח י״ל שיש שם כמה פסוקים רפאנו ה׳ וכדומה. והז׳ קדישים בכל יום ע״ש שבע ביום הללתיך מנאם הלבוש א׳ אחר ישתבח ב׳ אחר תפלת י״ח ג׳ אחר סדר קדושה ד׳ אחר עלינו שיש בו פסוקים ה׳ אחר אשרי במנחה וי״ו אחר תפלת מנחה ח״י זיי״ן אחר ברכת ק״ש של ערבית. וקדיש אחר תפלת ח״י ערבית רשות והנה לי ההדיוט יש לי בכאן הרהורי דברים ובמנהגים שלי הארכנו וכאן אקצר והנני פורטם בעזה״י:

דע כי שלש קדישים יש לנו א׳ ק״ש עם תתקבל ב׳ ק״ש בלא תתקבל ג׳ ח״ק. והלבוש נתן כלל שא״א תתקבל רק אחר תפלת י״ח והט״ז כתב גם אחר סליחות. והנה בתרצ״ג למ״ד שאומרים ב״פ תתקבל א׳ אחר תפלת ח״י וא׳ אחר ואתה קדוש ליתא לכללא אלא הלבוש לשיטתיה שם שאומרים ח״ק אחר תפלת ח״י ואחר ואתה קדוש ק״ש עם תתקבל וה״נ דעת הט״ז שם. ואמנם מ״ש הלבוש כללא דכל שא״א תתקבל (הש״צ) אין משלים הקדיש ט״ב יוכיח שאומר הש״ץ אחר ואתה קדוש ק״ש בלא תתקבל. כמ״ש הלבוש גופא בתקנ״ט ועט״ז שם:

והנה חצי הדיש איכא לעיונא ביה למה בחרו בח״ק לא בק״ש בלא תתקבל כמו שאומרים ק״ש בלא תתקבל אחר פסוקים או הגדה. ואומר אני כפי דעתי ההדיוטית דכללא הוא כ״מ שאומרים בשביל פסוקים או הגדה אומר ק״ש משא״כ כשאומר החזן להפסיק בין פסוקי דזמרה שנשלמו כאן (עב״י) ואמר ש״ע שהיא מצוה בפ״ע ואחר תהלה לדוד במנחה שכל האומר תהלה מובטח כו׳ ואומרים דרך תחנה לא כקורא בתורה אומרים רק חצי קדיש ואחר קריאת התורה בב׳ וה׳ אעפ״י שקורא בתורה מ״מ מצוה ותקנת עזרא אנו אומרים רק ח״ק מה״ט דאמרן:

דע דלעולם אומרים ח״ק אחר קריאת ס״ת אף בשבת במנחה ותענית ציבור במנחה כי הקדיש שאומרים קודם תפלת ח״י על העמוד קאי לס״ת והא דא״א על הבימה במנחה כמ״ש הלבוש בתצ״ב בתענית ב׳ וה׳ שידעו העם מתי יתחילו ש״ע משא״כ כשאומר אשרי בקול רם. ואי קשיא בב׳ וה׳ שחרית למה אומר קדיש על הבימה לאחר ס״ת הלא ק״ש עם תתקבל קאי וחוזר לח״י כ״ש לס״ת תי׳ הלבוש ברצ״ב דקריאת ס״ת בציבור חשובה טובא והתקינו עליה קדיש בפ״ע (ומיהו בשבת בלא״ה להפסיק בין שבע קרואים למפטיר ואי״ה יבואר עוד) ועיין מנהגים שלי וכאן אין להאריך:

מ״ש הש״ע בס״ב נשתיירו רובן מסתברא דלא בעינן רובא דמינכר כ״א ששה נמי שפיר דמי וכעת לא מצאתיו ועמ״ש לקמן אי״ה בזה: