פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקלא:ז

ודרכו עט״ז עי״ד רט״ז בט״ז ה׳ ורס״ח שם ובתה״ד פ״ו משמע לחד תירוצא אף שהיה פנאי קודם המועד שחזר בתשובה ולא הספיקו לגלח ולטבול קודם המועד אפ״ה מגלחין במועד כנזיר ומצורע אף ביש פנאי שלא להרחיק הקרבן כ״ש כאן כל המצות ולתירוץ ב׳ משמע דומיא דקטן דלאו בר מצוה משמע בחזר בתשובה קודם אין לגלחו במועד ויסבול כך והמ״א אות י״א הסכים לתי׳ א׳ אף ביש פנאי ולא טבל ולא גלחו קודם המועד כיון דנהגו בגילוח עפ״י מ״ש רש״י פ׳ בהעלותך בשם ר׳ משה הדרשן ז״ל ראוי לעשות כן ועיין רש״י במשנה ריש ואלו מגלחין בשלא היה להם פנאי וצ״ע בגמ׳ י״ז ב׳ מבואר אף בשהיה פנאי ועמ״מ פ״ז מה׳ י״ט ובתי״ט ועמ״ל פ״ז מהי״ט הי״ט האריך שם ועיין בפי׳ הרע״ב משמע דגרס והמצורע העולה מטומאה לטהרה וקאי רק אמצורע אבל נזיר בין טהור או טמא כ״ה וגלוח נתק דבר מועט הוא יע״ש ואי״ה במ״א י״ב יבואר זה. והוי יודע דמצורע מגלח ב״פ א׳ ביום טהרתו כשירפא הנגע הב׳ לאחר ז׳ ימים כמבואר בפי״א מהט״צ ה״א ב׳ ותגלחת ראשונה מותר במועד כשלא היה פנאי מקודם ושניה אף שהיה פנאי עמ״ל פ״ז מהי״ט הי״ט והנה אם מלאכה בחה״מ ד״ת כל שאין אבוד ולא לצורך המועד עסי׳ תק״ל אפ״ה גילוח פאת ראש וזקנו ושער כל הגוף אדרבה ניוול הוא כשמגלח אלו ול״ש צורך המועד מ״מ בשנייה מותר בתשמיש ומותר בקדשים כשיביא אח״כ בח׳ קרבנותיו וראשונה מותר לכנוס לפנים מן החומה הוי נמי לצורך המועד וצ״ע בזה שיגלח לצורך קרבן בח׳ אפשר בעינן צורך המועד היום רק תשמיש י״ל דשרי. וערש״י במשנה וגמרא י״ז ב׳ י״ל במשנה מיירי בתגלחת ראשונה דוקא באין פנאי הא יש פנאי לא ועשה דחי כו׳ י״ל פשיעה עתוס׳ עירובין ק׳ ובגמ׳ לאחר ז׳ משום קרבנות וכמ״ש המ״ל בפ״ז מהי״ט ואין להאריך כי אין מקומו פה: