פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב נג:ו

דהרי עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ג דיג״ש שלימות סגי וא״צ יום א׳ ועא״ר באות י״ב בשם תשובת הב״ח קמ״ה דיג״ש שלימות א״צ מעל״ע שלימות כל שיש צ״ה שפיר דמי אבל ביה״ש לא דשלימות בעינן עד צ״ה. אמר הכותב אגב גררא ראיתי לכתוב דרך פלפול קצת ושייך לאות ב׳ יע״ש:

הנה הר״מ ז״ל פ״ח מה״ת הי״א כתב באין נתמלא זקנו מפני כבוד הציבור ושם משמע דאפילו באקראי לא מדכתב פורס כו׳ וכמ״ש הפר״ח והנה יש לו הכרע תפלה ד״ת (עסי׳ ק״ו) דאל״כ למה קטן אין יורד כו׳ כדקי״ל בקפ״ו דקטן מוציא דרבנן ובהכרח משום כבוד הציבור וכמ״ש הב״י בשם תשובת הרשב״א בשם הראב״ד ועיין לבוש וא״כ מהני מחילת הציבור (עב״י במעריב מזה) וקשה מאי איריא קטן כל שאין נתמלא זקנו נמי מחילה מהני בקטן נמי ש״מ תפלה ד״ת ודרבנן אין מפיק ד״ת (ולא ס״ל טעם הכל בו בשם הרב רבי נתן דתפלת איש בעינן עב״י ולבוש) ונאמר פורס עם ק״ש ונאמר דמוציא אף בק״ש משא״כ המחבר בס״ו חולק על הר״מ א״כ י״ל תפלה דרבנן וצדק הט״ז בק״ו אות ב׳ ומ״ע שלא הז״ג היינו זמנה כל היום ולילה לדידן דערבית קבעוה חוב עמ״א כ״ח אות ז׳ ואף ע״ג דנשים אין מתפללין ערבית (עמ״א) מ״מ לאנשים שלא הז״ג ויבואר אי״ה בק״ו. מה שיש לעיין בסי״ג פוחח יבואר אי״ה באות ח׳ מזה: