פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקיז

מחוץ עט״ז עמ״א א׳ בעיר שרובה עכו״ם ושם יבואר בעזה״י:

וכן עט״ז רוב הלוקחים בעינן וכ״מ כ״פ בש״ס אחר רוב אוכלי בשר וכדומה ומסל״ת בתקט״ו ס״ג ותקי״ג ס״ו אפי׳ נגד חזקה דעתה נתלשו נאמן בדרבנן עתה״ד פ״ג. מ״ש אין הכן בשל עכו״ם י״ל היינו דגרוגרת וצמוקים וכדומה דאין העכו״ם מקצה מדעתו וה״ה מלאכת טחינה גמרו ב״א עסי׳ שכ״ה רק מחובר וצידה לא חלקו בין עכו״ם לישראל עסי׳ תקט״ו ותיבת זה בב״י הקשה בעיר שרוב ישראל כל שהובא לשם ישראל הכל אסורים אם לא ה״פ דאם ידוע שהובא ביחוד לשם ישראל אחד מותר למי שלא הובא בשבילו. עא״ר אם קנה דגים או פירות מעי״ט והניח אצל עכו״ם כל שאין חשש שהחליפם בגרועים שרי (דלהכעיס לא חיישינן):

אם נתערב דג הניצוד בי״ט עם הרבה דגים שניצודו מעי״ט וא״א להמתין למחר כי ימותו כולם י״ל דיל״מ בנתקלקל בטל ובריה לא הוי חיין דאין נוצר באיסורו. עי״ד ק״ב:

שאפה עט״ז עיין אות ב׳:

והוא עט״ז היינו מחוסרין צידה ובעט״ז חוץ לתחום לכאורה צ״ע והוא תשובת הרא״ש בב״י שוב ראיתי שדבריו צומח מתשובת הרא״ש ז״ל ועולת שבת אסברה לי ועיש״ש פ״ק כ״ח להרא״ש כל שאין יכולין לפרוח ח״ל אע״פ שמפריחין קצת לאו מחוסר צידה וא״צ מצודה יע״ש. והמחבר סתם וצ״ע ועיין לבוש: