פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקיד:ו

נר עט״ז האריך ועיין אות ט׳ יו״ד ובמ״א אות ז׳ ויבואר בסמוך אי״ה. וכאן אזכיר מה שיש עושין בוואק׳ס שטאק (או קורין שטאצי״ק) כורכין אותו בכלי מתכות ויש בכלי כעין מספרים חותכין בשעוה ומונע לשרוף יותר עכ״פ לעשות זה קודם הדלקה דלאחר שהודלק להמחבר והוא דעת הרא״ש יש לאסור זה ומיהו להר״ב י״ל שמותר זה עמ״א ח׳ ומ״מ הרבה ס״ל כרא״ש ראיה משפופרת ועיין עולת שבת. ומשום תיקון ועובדין דחול בכלי אין לאסור כ״ז שאין חותך הפתילה כ״א השעוה לבד עיין סעיף ח׳:

והנה לשון המחבר הוא ממש לשון הטור ואמנם בטור סיים דגר״ס כיבוי מותר והמחבר השמיטו בכוונה שמפרש דברי הטור קודם שהודלק דוקא (מדכתב הטור שרוצה להדליקו) א״כ ל״ש כלל גרם כיבוי בזה ואדרבה כשהודלק אין שום תיקון אפילו ליתן דבר המונע בלבד עליו כסכין וכדומה ואף בחול י״ל אסור הרי גרם כיבוי אסור ומדקדוק אדונינו מר״ן המשביר ז״ל בב״י נראה כי להרא״ש מפשט פשיטא לי׳ דלחתוך באור משעוה בהודלק אסור כשפופרת הא ליתן עליו דבר המונע חוצה לו ספק הוא ומטור משמע ליה דאסור גם זה ומש״ה חזר וכתב הב״י וכ״נ מרא״ש שאף זה אסור כשהודלק ויהיה פירוש מלת חוצ״ה לו שכתב היינו בטלית שאחז האור אע״ג שתעבור ותגיע האש לכל הטלית מ״מ הטלית לא הוקצה ועשוי להדליק רק נפל אש עליו באונס ולכן מותר גרס כיבוי כזה שנותן דבר המונע חוצה לו כלומר חוץ למקום האש משא״כ בשעוה אף שנותן על השעוה מונע חוץ לשעוה מ״מ השעוה והפתילה שניהם הוכנו להדלקה כל שממעט מאחד מהם בהודלק גרם כיבוי כזה אסור ודאי זה ממה שכתב הרא״ש ז״ל דאין נוג״ע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו כו׳ כשתגיע שמה הדליקה ולא כתב דאין עושה מעשה יראה כאמור והבן זה:

ובדברי קדשו של אדונינו הט״ז ז״ל צ״ע לי דמשמע מדבריו דלאחר שהודלק מותר ליתן סביבו ולא ע״י אור וצ״ל חוצה היינו שאין עושה מעשה רק מניח עליו ואיך כתב דמש״ה כתב הט״ז להדליקו דאלו דלק אסור לקצר״ו הא ליתן סביבו שרי וי״ל בדוחק כמו שעושין במספרים או בצווענגי״ל שהביא בא״ז מש״ה דוקא קודם שהודלק דחותך בגוף השעוה וצ״ע ומ״ש ליישב שפופרת עסי׳ רס״ה ובד״מ שם וכאן. ובעולת שבת דא״נ יקח כל השפופרת עדיין לא מכבה ועא״ר. ועיין פסחים י״א ושבת ב״מ הצריכותא ואי״ה במ״א ז׳ יבואר עוד. וביש״ש פ״ב ל״ד משמע דסובר כב״י דלהרא״י וטור לאחר שדלק אף בחול אסור ליתן דאין חוצין רק ממעט השעוה וחתיכת חלב ברחוק הוא דשרי שאין מחובר לפתילה משא״כ קנדיל״א אבל הט״ז ז״ל סובר לחלק בין עושה מעשה בגוף השעוה חותך בשעוה בצווענגי״ל עיין א״ז בלבוש וכבר התבאר. א״כ הרוצה להחמיר לכתחלה כיש״ש בדעת הרא״ש וכפי הבנת הב״י בטור וכפשט משמעות המחבר כל שהודלק אף לשום רק על השעוה דבר מונע אסור ואף לתחוב בחול וכ״ש בצווענגי״ל או במספרים לחתוך בקצת שעוה אסור לפ״ז וכדכתיבנא: