פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקו:ה

הלש עט״ז מלת אלא במ״ש הט״ז על דין דמהרי״א יראה ט״ס וצ״ל דמהרי״א לא כתב דבריו על דין זה היינו להוליכה חלה לכהן דלא זכר רק מהפרשה כו׳ עב״י אבל הב״ח מפרש דמהרי״א ז״ל קאי נמי אהולכה לכהן דאם גלגל עיסה מעי״ט בחלת א״י דאסור להפריש בי״ט ועבר והפריש בי״ט דאסור להוליכה לכהן בי״ט יע״ש וער״מ פכ״ג מה״ש הלכה ט״ו וביצה י״ז ב׳ משמע דבי״ט נמי אם הפריש תרומה כו׳ אין אוכל בו ביום א״כ פשיטא דאין מוליכה היום לכהן ואפשר בשוגג נמי אין מוליכה לכהן וצ״ע. ומ״ש על רש״ל היינו דרה״ר א״נ שרי ואנן קי״ל דתרומה אפי׳ הורמה מאמש נמי שרי להוליך בי״ט אין נ״מ בביתו ולמ״ש הב״ח נ״מ בשוגג והרים בי״ט וחלה כה״ג דאין מוליכה בי״ט אף בביתו י״ל דאסור ליתן לכהן באין רגיל אצלו ועא״ר ט׳. ומה שיש עושין חתיכה קטנה ומדבקין בלחם גדול וקורין לה שם חלה אין זה ניכר ומופרש ואסור בנילוש מעי״ט ופשוט הוא ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד: