פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקד:א

דכין עט״ז ביצה י״ד א׳ ותוס׳ שם והר״ב בהג״ה כטור ותוס׳ ותרוויהו לחוומרא ביודע מאתמול אע״פ שמפיג טעם או באין יודע ואין מפיג אסור בי״ט כ״א ע״י שינוי. ויש חסרון בדפוס וצ״ל דהיה להר״ב לומר ביודע נוהגין לאסור הא א״י ומפיג שרי אלא מפני המון עם כו׳ וע׳ ב״י ולבוש. ובחידושינו ובפתיחה להלכות י״ט כתבנו למ״ד טחינה מ״ה אסור ע׳ תוס׳ ביצה ג׳ א׳ קשה איך התירו טחינת תבלין בי״ט כדרכן יע״ש וי״ל. לדוך קאווי בי״ט במדוך שרי דמפיג וברחיים עובדין דחול אסור אע״פ שאין בו כלי כברה ואפי׳ ע״י שינוי ברחיים אסור ועשו״ת פנים מאירות. ושקדים בי״ט כו׳ עמ״א תצ״ה אות ג׳ ביש״ש פ׳ ראשון סי׳ ל״ט יע״ש וסחיטה אסורה בי״ט כשבת והיינו אף שמפיג טעמן ועסי׳ תצ״ה במ״א ד׳. ודע מלח היינו הגם שחופרין מקרקע או של ים אבל מלח ממים ונעשו עב (שקורין טאלפין וכדומה) עסי׳ שכ״א ס״ח וס״ט ובמ״א שם י״ב גבינה קשה בריב אייזי״ן אסור הא טוחן י״ל דלא הוי מקובץ מעיקרא ועוד אין טחינה אלא בג״ק יע״ש וא״כ מה שאסור בי״ט גבינה לגרור בריב אייזי״ן הטעם משמע דהוי כעובדין דחול ולטחון מצה אפוייה דשרי בפסח אע״ג דאין טוחן אחר טוחן מ״מ צ״ע בריב אייזי״ן כאמור ועד״מ שמתירין מטעם דאין טוחן אחר טוחן וצ״ע וב׳ ימים טובים ראשונים י״ל דא״א מעי״ט דאסור שמא יבא לאכול יע״ש בד״מ ובסימן תע״א כתב ואין לחוש יע״ש ובמ״א שם דבי״ג מותר לאכול מצה וא״כ עדיין יפרר בי״ג יע״ש. ואי״ה בתק״ו אות ג׳ בט״ז יבואר עוד. וקרי״ן למלול בי״ט בריב אייזי״ן י״ל דאסור דדרך לעשות לימים הרבה הא לא״ה שרי דמפיג מעי״ט אע״ג דהוי טוחן ממש מ״מ חזינן דוקא בתבואה שייך טוחן ולא בפלפלין וכדומה ועסי׳ תצ״ה בזה. ומ״ש על הרי״ף ז״ל במוריקא עא״ר א׳ וה׳ ובחידושינו כתבנו עוד בזה. ועמ״א אות ז׳ ח׳ ט׳ מדין קריי״ן ומצה אפויה לטחון ואי״ה שם יבואר עוד: